דון קרלוס מספרד שאהב להצליף לנשים

1545-1568

אנחנו מכירים את דון קרלוס מהאופרה של ורדי, הוא הפך את נסיך הכתר לדמות נערצת, במציאות החיים היו פחות יפים, הוא היה מופרע אמיתי. בזעמו היה מרביץ לפקידים והדבר היחיד שידע לעשות עם בנות היה להצליף בהן עד שאביו נקט אמצעים דרמטיים כלפיו, אבל בואו נתחיל מההתחלה כי לכל נסיך מופרע יש אבא ואימא.

כאשר הנער בן ה-16 פיליפה השני מספרד התחתן עם מנואלה מפורטוגל, אביו הקיסר שרל החמישי הזהיר אותו כי נישואים אינם למטרת הנאה מסקס, אלא כדי ליצור יורשים. האזהרה הייתה די מיותרת כי פיליפה השני היה מנוכר וקר לגמרי כלפי אשתו ותוך כמה חודשים ננזף הן על ידי אביו והן על ידי משפחת אשתו על יחסו כלפיה. בכל זאת הצליח לבלות במיטתה זמן מה כי תוך שנתיים מהנישואים מריה מנואלה כרעה ללדת, הלידה הייתה קשה מאד ותוך 4 ימים היא נפטרה.

התינוק שנולד דון קרלוס היה מעוות מלידה, גיבן, כתפיים בגובה לא שווה ורגלו הימנית קצרה מהשמאלית באופן משמעותי. לא מספיק? אז הילד הנכה סבל גם מפיגור התפתחותי משמעותי, היה חולני מאד, דיבר בקול נשי צורם, גמגם, תוקפני ואלים ללא הבחנה. לא נשכח את המשפחה המפוארת שלו - מהצד הפורטוגלי לא מעט אי שפיות נפשית בבית המלוכה (אימו וסביו היו מבית המלוכה הזה), מעבר לכך הוריו היו בני דודים - לדון קרלוס היו רק 2 זוגות של רב סבאים, ושניים מהם היו אחיות - חואנה המשוגעת ומריה מקסטיליה שבתקופה זו עדיין הייתה כלואה בטירתה עקב התנהגותה. פרוגנוזה משפחתית לא מאד מבטיחה.

הוא היה בודד וביישן, אמו מתה, ואביו לעיתים קרובות מחוץ למדינה. האומנת שלו (שגם הייתה האומנת של אביו) הייתה חברתו הטובה. קרובת המשפחה הכי חשובה שלו הייתה דודתו חואנה, אחותו של פיליפה השני. היא עזבה כדי להתחתן עם יורש העצר הפורטוגלי והוא נותר לבד. בגיל 16 היא התאלמנה השאירה את בנה בפורטוגל והקדישה לא מעט מזמנה להיות אשת הלוויה של אחיה פיליפה השני וניסתה גם לטפל בדון קרלוס.

פיליפה השני היה כבר אלמן ותיק, 9 שנים - ואז התחתן ב-1554 עם מרי הראשונה מאנגליה. הגברת הייתה קתולית מושבעת בתו של הנרי השמיני, ורדפה את האנגליקנים - לא סתם נקראה "בלאדי מרי". פיליפה מצד שני חיבב את האינקוויזיציה. בקיצור שני פאנטיים דתיים. היא חיבבה את בעלה הצעיר - והוא לא סבל אותה, התלונן על הריח המגעיל שלה וטען שהיא דוחה אותו. הוא חזר לספרד לשנתיים, הגיע לעוד כמה חודשים לאנגליה (האנגלים לא בדיוק רצו אותו) והיא נפטרה ללא צאצאים - אלמן פעם שנייה.

אפילו בתור ילד דון קרלוס היה ילד מוזר וקשה חינוך, הוא נהג לנשוך את החזה של האומנות שלו, אמרו ששלוש מהן מתו כתוצאה מהפציעה. הוא התחיל לדבר בגיל 5 אבל הדיבור שלו לא ברור. בגיל 7 החליטו כי מספיק חינוך נשי עבורו והעבירו אותו למחנך. בגיל 9 הוא עינה ילדות קטנות, משרתים ובעלי חיים. ב-1550 במהלך נסיעת פיליפה לאנגליה, חלה רגרסיה בהתנהגותו הוא התעלל יותר ויותר בבעלי חיים, פעם אחת אחרי שביקר באורווה היה צריך להמית המתת חסד 20 סוסים. אחסוך מכם את התיאור של מעשיו ביתר בעלי החיים. חוץ מהתעללות בחיות הוא אהב לאכול והחל לפתח השמנת יתר מסוכנת ככל שהתבגר.

ב-1555 הקיסר קרל החמישי התפטר ופיליפה השני הפך להיות מלך ספרד. הקיסר פרש למנזר בספרד ודון קרלוס החליט לבקר את סבא שלו. כעבור שנה החליטו שכדאי לחתן את הבחור והיה משא ומתן עם כמה נסיכות ומלכות אפשריות - בת דודתו הארכידוכסית אנה, מרי הראשונה מלכת הסקוטים, אליזבט הראשונה מלכת אנגליה, חואנה האלמנה מפורטוגל (זוכרים מפרק א, אחותו של פיליפה האבא של דון קרלוס - דודה שלו) אליזבט מצרפת שהייתה בת גילו .... אבל אופ'ס- המלך פיליפה השני חמד אותה לעצמו והתחתן איתה ב-1560. ריכלו כי היה לה רומן עם דון קרלוס הצעיר, לא סביר לאור מראהו הכללי.

המחנך הפרטי הודה בפני המלך פיליפה השני שהוא לא מסוגל לגרום לנסיך ללמוד כלום. אחרים אמרו "טוב, ילדי בית האבסבורג תמיד מתעכבים בלמידה" אבל השנים עברו ודון קרלוס לא התעניין בכלום חוץ ממזון שתיה ונשים. ב-1562 הוא התמקם ב Alcalá de Henares כדי להעמיד פנים של סטודנט באוניברסיטה, ללמוד הוא לא ממש למד. הוא פיתח תשוקה לבתו של אחד המשרתים. הוא רדף אחריה, נפל במדרגות ונפצע בראשו. לקח כמה שעות עד שמצאו אותו מחוסר הכרה והעבירו אותו למיטה. הוא פיתח זיהום, ראשו התנפח למימדי ענק. הוא איבד את ראייתו לחלוטין. ניתוח שבוצע לא עזר... פיליפה השני מיהר לאלקלה, בילה את ימיו בתפילות וקרא לנזירים להתפלל לשלומו. דון קרלוס הזה והיה חולה מאד. הנזירים הפרנסיסקנים הביאו למיטתו חנוט קדוש - שרידים של קדוש נוצרי שמת 100 שנים קודם. המומיה הקדושה ממש הוכנסה למיטתו לשנת לילה. באותו לילה דון קרלוס חלם על הקדוש דייגו (זה ששרידיו היו במיטה) ואז הוא החל להתחזק. לקח עוד חודשיים והוא התחזק מספיק ללכת עד החדר הסמוך אבל הוא לא ממש חזר לעצמו. בהתחלה התוצאות היחידות של הנפילה היו חרדה, שתיקות ארוכות, שאלות מוזרות וחסרות משמעות אבל עם הזמן התנהגותו הפכה להיות יותר קפריזית, אלימה וסדיסטית.

באביב של 1564 הגיעו מאוסטריה בני הדודים שלו. הם נשלחו להחיות את תוכניות הנישואים עם הארכידוכסית אנה, אבל שאלות אליו בנושאי נישואים הפכו לשאלות ללא תשובה, או עם תשובות מוזרות וחמקניות. הם גם הבינו כי הנוקשות של הספרדים היא עוד הרבה יותר נוקשה מהאינקוויזיציה שלהם. החיים היו סגפניים מאד. המשפחה המורחבת בילתה את הקיץ בארנחואז  אבל אורח החיים נשאר קשוח. פיליפה השני אכל תמיד לבדו, עם המלכה רק בחגים. באותו קיץ פיליפה השני חלה קשה, אחותו חואנה האלמנה ואישתו הצעירה אליזבת יצאו למסע ציד עם בני הדודים מאוסטריה. באותה עת גם דון קרלוס נסע איתם למדריד.

במשך השנים הרכילות דיברה על אימפוטנציה אפשרית של דון קרלוס. הדבר היחיד שהוא אהב לעשות עם נשים צעירות זה להצליף בהן. בספרי הנהלת החשבונות ישנו תיעוד על סכומי כסף לא מבוטלים שהועברו לאבות של אותן נערות מוכות כפיצוי. בני הדוד מאוסטריה דרשו הוכחה שהוא מסוגל להוליד. הוא נשלח למבדק רפואי, שתוצאותיו היו על פי התפארותו " עברתי את המבחן ואפילו 5 פעמים מעל". השגריר הצרפתי אמר שכנראה התוצאות בספק כי הוא כל כך אגרסיבי ואומללה מי שתצטרך לחיות איתו ולא סביר שיהיו לו ילדים אי פעם.

בהתקפות הזעם שלו היה תוקף את משרתיו ואת האצולה ובעלי התפקידים הבכירים של החצר. הוא פעם אחת השליך את עצמו על אחד מאנשיו, פעם אחרת כמעט השליך מישהו מהחלון. סנדלר שהציג לו מגפיים שלא היו לטעמו נאלץ לחתוך אותם ולאכול. פעם אחת תקף גרונו של קרדינל שנפל על ברכיו והתחתן לרחמים, פעם אחרת תקף את אחד הדוכסים. לא פעם אביו נאלץ להפריד ולהרחיק אותו והפך עויין יותר ויותר כלפיו.

ב-1560 פרץ מרד בהולנד שהייתה תחת שלטון בית האבסבורג - ובפועל שלט בה פיליפה השני. הוא התעקש כקתולי אדוק לחסום בה את הפרוטנסטיות ואת המרד של בית אורנז'. במקביל יורש העצר דון קרלוס היה עם תוכניות אחרות לשלוט בהולנד, הוא ניסה ללוות כסף ולממן מסע לעצמו לפלנדריה, הוא אפילו יצר קשר עם כמה מנהיגים הולנדיים מקומיים. בלי קשר לכך - פיליפה תכנן לצאת למסע להולנד בעצמו, לקח את דון קרלוס ואת האחיינים מאוסטריה. בסופו של דבר הם הפליגו יחד עם הצי של הדוכס מאלבה שקיבל הנחיות ישירות להכחיד את המרד. עוד משהו שקרה במקביל - המלכה אליזבת שהייתה תמיד ידידותית לבנה החורג בן ה-22, ילדה תינוקת והפסיקה להקדיש לו תשומת לב, דון קרלוס הרגיש עזוב ונטוש.

שגריר וונציה סיפר כי דון קרלוס קיבל התקפת זעם מחרידה עם סממנים משיחיים, אהבה לאמת, מסירות דתית והקדיש את עצמו לארגון הצדקה שלו. פיליפה הרשה לו לנהל את מועצת המדינה במקומו כממלא מקום, אבל דון קרלוס הפך את כל העניינים. הוא ניסה לשתף את דודו (הלא חוקי) דון חואן באיזושהי מזימת השתלטות על המועצה - אבל האחרון יידע את פילפה.

באותה תקופה הוא הגיע באופן תדיר לוידוי אצל הכומר שלו, ואף ציין בפניו שהוא רוצה להרוג "אדם" ותוך כדי שיחה גם הדגיש ש"אדם זה פיליפה השני - אבא שלו".

בינואר פיליפה חזר מהולנד לספרד ומייד קיים פגישה עם היועצים שלו. בלילה מאוחר כשדון קרלוס שכב בחדרו במיטתו מוקף כלי נשק, הדלת נפתחה ואנשים נושאי לפידים נכנסו. הוא ראה את אביו ואת הכומר שלו. דון קרלוס נפל על ברכיו מתחנן בפני אביו שיהרוג אותו, אביו לא הסכים ועצר אותו מלזרוק את עצמו לאח שבערה. האב אמר "אם תהרוג את עצמך זה יהיה מעשה של משוגע" אבל אני לא משוגע  אלא מיואש ענה דון קרלוס. דודתו חואנה ואמו החורגת אליזבט ניסו להתערב לטובתו, אבל זה לא עזר - הוא נכלא במגדל בטירת Arévalo - מקום שגם סבתו איזבלה מפורטוגל סיימה את ימיה. האור היחיד שהגיע לחדר היה מחלון גבוה בקיר.

מרגע זה יורש העצר היה צריך להישאר בבידוד. הוא כבר לא הופיע בציבור, אסור היה גם להזכיר אותו בשיחות או תפילות. פיליפה השני הסביר לכולם "היה זה רצון האל שלנסיך יהיו פגמים כה גדולים ושונים, חלקית נפשיים, חלקית בשל מצבו הפיזי, חסר לחלוטין כפי שהוא בכישורים הנחוצים לשלטון, ראיתי את הסיכונים החמורים שהיו מתעוררים אם תנתן לו הירושה"

בתקופת שהותו בכלא - דון קרלוס פתח לא פעם בשביתות רעב והוזן בכפיה עם מרק. הוא החל לבלוע חפצים, כולל טבעת יהלום, התנהגותו הכללית הפכה יותר ויותר מופרעת. ב-1568 הוא הובא למשפט ונקבע בפסק הדין כי הוא אשם בבגידה בתכנון מותו של אביו ותוכניות להשתלט על פלנדריה. העונש במקרה זה היה מוות אבל פיליפה השני אמר שממילא בריאותו במצב כל כך חמור, שאם יפסיקו להקפיד על ההזנה שלו זה יגרום בסופו של דבר למותו.

אמירה זו הייתה קשה עבור פיליפה השני - בכל זאת זה היה בנו, הוא הסתגר בלשכתו יושב על כורסה במשך ימים שלמים, מלנכולי.

בנתיים דון קרלוס חלה מאד, חום גבוה, הקאות בלתי פוסקות והתנהגות... הוא שפך מי קרח על רצפת החדר שלו כדי שיוכל לשכב שם עירום. הוא דאג שיביאו אליו שלג בספינות ענק. במשך ימים אכל רק פירות ואז ביקש פאי ענקי מתובל - טרף את הכול, שתה 10 ליטר מים בבת אחת ואז חלה באופן קשה. בסוף יולי הוא מת. אומרים שהוא הורעל על ידי אביו או בסיועו, שערבבו רעל עם המרקים שקיבל.

ההודעה הרשמית סיפרה כי יורש העצר מת כתוצאה מזלילת יתר. המלכה אליזבט בת 22 מצרפת, התאבלה מאד ברצינות על מותו עד שפילפה השני (בעלה) אסר עליה לבכות עוד. היא נכנסה להריון כדי להביא יורש עצר זכר לבית המלוכה הספרדי, היא ילדה שוב ילד בלידה מוקדמת וגם האם הצעירה וגם התינוק מתו בלידה.

ב-1570 פיליפה השני התחתן עם אחייניתו הארכידוכסית אנה מאוסטריה (שהייתה קודם בתכנון עבור דון קרלוס) ובכך החלה סדרה חדשה של נישואים, גילוי עריות וב-1661 נולד יורש עצר נוסף מוזר בבית המלוכה הספרדי - קרלוס השני. אבל זה סיפור נפרד.