הקיסר רודולף השני מאוסטריה האלכימאי המטורף

1552-1612

רודולף השני נולד ב-1552 כבן הבכור של מקסילמיאן השני מלך אוסטריה ומריה מספרד. שני הוריו היו כמיטב מסורת בית האבסבורג – נכדיה של חואנה המשוגעת מספרד. לאימא מריה מספרד הייתה נטיה למלנכוליות. היא ילדה 16 ילדים אבל לא הצליחה באמת לתת להם חום ואהבה. היא נותרה ספרדית בנשמה ושמרה קשר הדוק עם פילפה השני מלך ספרד. האחרון לחץ על מקסמילאן לשלוח את הבנים לספרד להשלים לימודים, זה לא ממש התלהב מהרעיון אבל מריה התעקשה כדי לפוגג את ההשפעה הפרוטסטנטית של וינה לטובת החצר הנוקשה הקתולית הספרדית.

ב-1564 כשהיה בן 12 הגיע רודולף לספרד עם אחיו הצעיר ארנסט ועוד כמה רוזנים. כבר אז הוא היה ילד רציני נוטה לחלומות בהקיץ ועצוב למדי. הם מייד נסעו אל מנזר מונסטרט ומשם לאחוזת הקיץ של המשפחה בארנחואז. פיליפה היה חולה אבל אחותו הצעירה ואשתו לקחו את הנערים לציד ובילוי. באותה תקופה רודולף גם נפגש עם בנו הלא מאוזן של פילפה - דון קרלוס לפני שנכלא על ידי האב בסגר. באותה שנה ביולי מת הנסיך ותוך מספר חודשים גם המלכה הלכה לעולמה. הנערים נותרו בחצר קודרת - למדו לטינית, ועברו מיסות רבות, למדו גם ספרדית. בתחילת 1570 הם נסעו עם פיליפה השני לסיבוב בדרום ספרד. מאוחר יותר באותה שנה הוא נדרש ללוות את אחותם אנה שהייתה אמורה להינשא כאשתו הרביעית של דודה פילפה. סוף סוף באביב שאח"כ הנערים (כבר בן 18) קיבלו רשות לחזור לוינה. רודולף היה מאושר מאד, השנים בספרד היו קשות מאד עבורו.

מקסימלן לא אהב את הבנים שלו כשחזרו עם ההשפעה הספרדית. הוא טען שקיבלו הומור ספרדי, גאווה ותקשורת ספרדית והורה להם להשתנות. אבל כמובן שזה היה מאוחר מדי. הקיסר מקסמילאן היה בסכסוך קשה עם אשתו הקתולית וניסה יחד עם זאת להימנע מסכסוך דתי. מקסמילאן היה חולה באותה עת - גם התקפי לב, וכאבי בטן וכנראה...עגבת.

הוא הספיק לארגן את טקס ההכתרה של רודולף למלך הונגריה ומלך בוהמיה. הוא היה בנסיעה לרגנסבורג (ליד אגם קונסנץ גרמניה של היום) וחלה בדרך, הוא הצליח להגיע לשם. אשתו לחצה עליו לראות כומר לוידוי, הוא התנגד ובכל זאת נפטר שם. שבועיים לאחר מכן רודולף הוכתר כקיסר החדש של אוסטריה.

בעלותו לשלטון, עם מות אביו בשנת 1576, ביטל רודולף את המדיניות הסובלנית בה נקט אביו כלפי הפרוטסטנטיות באדמות ההבסבורגיות, ואף סייע באופן פעיל לקונטרה -רפורמציה הקתולית. יחד עם זאת, ניהל אורח חיים חילוני, ולא דבק באמונתו הדתית.

רודולף היה אדם אינטליגנטי ומשכיל מאד, דובר שפות רבות, טעם באמנות, מדעים ויחד עם זה נטיה קשה למצבי רוח אפלוליים. זו הייתה תקופה קשה גרמניה חולקה על בסיס דתי, רעידת אדמה חזקה הוינה, המגיפה הגיעה ונעלמה לסירוגין גם התורכים פלשו מדי פעם. -ב1577 רודולף סבל מהתמוטטות נפשית ראשונה. הוא ירד משמעותית במשקל וב-1580 אפילו חששו לחייו. הוא הצליח להתאושש, וב-1583 החליט להעביר את ארמונו לפראג בבוהמיה כדי לא להיות בתוך הלחצים של וינה. הוא פנה לחקר הכוכבים והחל לאסוף חפצי נוי.

הוא אסף סביבו - אסטרונומים, רופאים, בעלי מלאכה. האסטרונום הדני טיכו ברהה הקים את אוסף הטלסקופים שלו שם. כאשר גירשו את האסטרונום יוהנס קפלר הוא קיבל אותו בברכה. חוץ מאסטרונומים הוא גם ליקט אלכימאים לארמון בפראג, הוא אסף ציורי אמנות בעיקר של הפרה-רנסנס האיטלקי וגם חיות שטיילו חופשי במסדרונות הארמון.

פיסית רודולף היה מכוער למדי עם השפה ההאבסבורגית הבולטת, לסת ענקית ורגליים קצרות. בגיל צעיר כבר איבד את שיניו. מצבי הרוח שלו הפכו יותר מלנכוליים וחרדתיים. הוא הפך להיות גם בעל מזג רע. הוא היה בטוח שמישהו במשפחה מתכנן לרצוח אותו. הוא שמר את כספו ולא פעם לא מימן אפילו את הוצאות הטירה והאוכל. הוא הלך והתרחק מעולם המציאות. הוא לא הסכים להיפגש עם שגרירים זרים. איים על אחד השרים עם פיגיון.

בנתיים במשפחה שלו קצת בלאגן - אחיו ארנסט שהיה הכי קרוב אליו נפטר ב-1595 והבא בתור לרשת את הכתר - יורש העצר היה הנסיך מתיאס, אותו רודולף שנא ומצא כל הזדמנות כדי לאמלל את חייו, להשפיל אותו ואפילו לא נתן לו רשות להינשא. אגב נישואים הוא היה אמור במשך שנים להינשא לבת דודתו הספרדיה האינפנטה (ילדה) איזבלה. הוא דחה את הנישואים כל שנה מחדש עם תירוצים שונים. בגיל 32 האינפנטה איזבלה אורסה לאחיו הצעיר יותר אלברט. כשהוא שמע על זה הוא נכנס לטירוף.

הרכילות סיפרה כי רודולף נמשך לנערים צעירים וגם לבנות. במשך שנים הייתה לו מערכת יחסים מוזרה עם קתרינה סטראדה מהחצר שלו, ממנה היו לו 6 צאצאים מוזרים מאד אבל הוא לא התעניין בהם בכלל. אחד מהם ג'וליוס היה אלים ביותר - התעלל בפלגשו, רצח, ונכלא על ידי אביו ליתרת חייו.

במהלך השנים מצבי הרוח שלו התנדנדו בין פראנויה וזעם לבין מלנכוליה. מי שניהל בפועל את המדינה היה ראמפף שהיה בן זוגו למיטה וגם השר הראשי שלו, לתקופות רודולף הפך לחשדני והכריח אותו להתפטר, אבל לקח אותו בחזרה. גם את צוות המשרתים ועובדי הארמון נהג לפטר... ולהחזיר. כאשר המגיפה השחורה הגיעה לפראג הוא נמלט בבהלה לטירת פילזן ושם חי ממש בבידוד. ביוני 1600 חזר לפראג ולכאורה הכול כשורה ואפילו יצא למסעות ציד והשתתף בנשפים. עד מהרה זה נגמר, שוב חזרו הפחדים, הוא טען כי מנסים להרעיל אותו או לכשף. הוא ניסה להתאבד מספר פעמים בשיטות שונות.

בספטמבר 1600 הוא פיטר שוב את וולפנג פון ראמפ והפסיק לזמן את המועצה או להאציל סמכויות לאיש. הוא לא היה מסוגל לקבל החלטות. הממלכה הייתה משותקת. הוא לא הופיע בציבור, אכל לבד בחדר כל יום באותה שעה. לא סבל כמרים או תפילות ואפילו פיתח חרדה מהם.
בשנים 1604-1606 הובילו ההונגרים והעותמנים התקוממות אלימה נגד השלטון של בית האבסבורג בהונגריה. ההתקוממות החלה בגלל ניסיונו של רודולף לכפות את הקתוליות על תושבי הונגריה.

ב-1608 רודולף נענה לתביעותיו של מתיאש ונתן לו את הונגריה אוסטריה ומורביה ונותר רק עם בוהמיה האהובה עליו. כדי לחזק את התמיכה בו שם הוא פרסם ב-1609 צו שמתיר חופש דת. אבל זה לא עזר כבר.

ב-1611 נפגשו בוינה מתיאס אחיו של רודולף עם עוד כמה אחים ובני דודים, חששו מהשתלטות פרוטסטנטית על האימפריה, הם מינו את מתיאס כראש בית האבסבורג לאור חוסר המסוגלות של רודולף. מתיאס הגיע לשערי פראג בראש צבא ואילץ את רודולף לתת לו  גם בוהמיה הוא קיבל פנסיה מכובדת וטירה בפאתי פראג, שם חי עם החיות האקזוטיות שלו - עד מהרה האריה החביב עליו ושניים מהנשרים מתו. ב-1612 מצבו הדרדר והוא נפטר. אנשי פראג התאבלו מאד כי תקופת שלטונו נחשבה לתור הזהב של פראג.  שש שנים לאחר מותו פרצה מלחמת הדת-מלחמת שלשים השנה.