הרובע הלטיני

זה היה רובע הסטודנטים במאה ה12. כאן הוקמו מוסדות החינוך הראשונים על ידי הכנסיה. הסיפור הנודע הוא על אבלאר, הנזיר והתיאולוג, מידע על תקופה זו נשתמר בזכות אוסף המכתבים שכתב לאלואיז האוסף ידוע בשם "אבלאר לאלואיז" הוא היה מורה רב השפעה, מחברם של חיבורים תיאולוגיים ושל שירים הוא היה המורה הפרטי של אלואיז, בת ה17, אחייניתו של הכומר הראשי של כנסיית נוטר דאם, השניים התאהבו זה בזו נישאו (אולי) בסתר ואלואיז ילדה בן. כאשר נודע לדודה על הפרשה הוא זעם ונשבע לנקום, הוא זימן קבוצה של שכירי חרב שסירסו את המורה אבלאר והוא פרש למינזר, גם אלואיז בחרה בעקבותיו חיי נזירות, אבל הם המשיכו להתכתב, מכתבי אהבה מרגשים משך עשרות שנים, שנתנו טעם לחייהם, המכתבים פורסמו אחרי מותו.

שפת הלימוד שהייתה לטינית, היא זו שנתנה לרובע את שמו, גם הרחובות יש לשים לב קרויים על שם אנשי רוח (דקרט, דנטה) הרובע הזה ניצל מרוחו המשפצת של הברון האוזמן, שלא הגיע לכאן.
הרובע במיוחד כיום, נחשב כמרכז הגדה השמאלית, ובוודאי מרכז חיי הבוהמה והסטודנטים. ניתן לאכול כאן במסעדות עממיות אתניות שונות, טוניסאיות, תורכיות, יוניות ועוד.