סָפּר או רופא שיניים?

אירופה גילתה את הסוכר כשגילתה את אמריקה. לא רק זה אלא שבמאה ה-18 גם החלו לצמוח בתי קפה, שכן, השתמשו בסוכר. מה שקרה - בגלל המצב הדנטלי הלא מזהיר מראש של שיני האנשים במאה ה-18-19 ובגלל הסוכר החדש שרק הוסיף צרות - אנשים סבלו נוראיות מכאבי שיניים. אומרים שאנשים יותר התעסקו בכאבי השיניים שלהם מאשר התעסקו עם המהפכה הצרפתית.

הסיפורים על לואי ה-14 מלך צרפת - מלך השמש, שכולם יראו מפניו עבר טיפולי שיניים נוראיים ובאחת הפעמים כשהרופא ניסה לעקור מפיו שיניים רקובות-הוא שבר את לסת המלך. או הסיפור על וושינגטון, אותו ג'ורג' וושינגטון שהיו לו שיניים תותבות מעץ לרוחב פיו.

ואיך היו עובדים רופאי השיניים של המאה ה-18? עם מזגן, הרדמה מקומית, וגז צחוק?

הצחקתם אותי.

פשוט היו עוקרים את השיניים הבעייתיות - כן. בלי הרדמה או טשטוש.

ואיך הגיעו לכך גלבים וספרים?

הפניקים שחיו באזור לבנון של היום היו כנראה הראשונים שהמציאו את רפואת השיניים. מצאו ממצאים של שיניים תותבות משנהב. גם במצרים העתיקה ידוע על טיפול שיניים אם כי לא יעיל במיוחד כי רק קדחו חורים. מאוחר יותר האמינו כי הגורם לכאבי שיניים הן תולעים שנכנסות לשן (ברור שלא, אפילו קריוס ובקטריוס יודעים זאת). בגלל שחשבו שתולעים זו הסיבה - אז מי שהתעסק עם גופים זרים היו כל מיני מכשפים וכוהנים למינם. גם הרומאים המשיכו להכניס מתכות לרפואת השיניים ונתנו גם צמחי הרדמה. אבל עם התפוררות האימפריה הרומית נעלמו גם משקמי השיניים והרופאים השונים. בימי הביניים - מי שטיפל בשיניים היו לרוב כמרים ונזירים והשיטה? - צבת לעקירה.

עד שהאפיפיור הכריז במאה ה-12 שזה ממש לא יאה ונאה לאנשי דת לפשפש בפיותיהם של אנשים ומאז רפואת השיניים הפכה להיות מקצוע משני של נפחים, צורפים וסָפָּרים.

ספרים? כי הם ממילא עובדים עם חפצים חדים ורגילים לגזוז ולחתוך - הגיוני מאד. הם גם נתנו שירותים אחרים כמו הקזת דם.

הסמל של הגילדה של ספרים - מנתחים היה עמוד עם סימוני ספירלה אדום (דם) ולבן.

אם בא לכם לבקר במוזיאון רפואת השיניים בלונדון? אתם מוזמנים

מוזיאון פצפון עם שעות פתיחה מאד מצומצמות. ו-25.000 פריטים שלא תרצו לזכור אותם אחר כך.

אבל ..אפשר גם לוותר על התענוג הזהץ

 

כמה מילים גם על סָפַּרים

אי שם בתקופות הקדומות אנחנו יכולים לראות בציורים שנותרו, אנשים שמסרקים אנשים אחרים. ממצאים מעידים גם על הדירוג החברתי הגבוה שניתן לספרים ביוון הקדומה. לא פלא לאור השעות הארוכות שהשקיעו בחפיפה, סירוק, שימון וארגון התסרוקת. הייתה הפרדה מגדרית ספר לגברים וספרית לנשים. כאשר ספר היה גוסס היה מנהג להוריש את כלי העבודה לממשיך דרכו, ממש סוג של טקס. במצרים העתיקה הספר היה גם גלב, ועשירי מצרים החזיקו ספר פרטי בבית. בתקופת רומא העתיקה לא מעט עבדים שירתו כספרים וגלבים, מי שלא היה מסוגל להחזיק ספר פרטי היה מבקר בדלפקו של הספר המקומי.

ימי הביניים מהמאה ה-5 ועד ההמאה ה-14 היו חשוכים בהיבט הספרות, למעשה אין עליהם כמעט מידע. הגידול בשירותי הספרות היה בעיקר כתוצאה מצווי הכנסייה הקתולית והאיסור לגדל  שפמים וזקנים.

במאה ה-17 המקצוע התפתח. נשים גידלו שיער ארוך שחייב טיפול על ידי המשרתות האישיות. לקח שעות להלביש את הגברת וגם שעות לסרק את הקומפלקס שעל ראשה. גם לגברים היה שיער ארוך והמשרת האישי דאג לטיפוחו. צרפת הייתה הראשונה בה התחילו לטפח תסרוקות אצילים של ממש לפי טרנדים אופנתיים. ב-1658 ספר צרפתי מדרום צרפת עבר לגור בפריז ופתח את סלון התסרוקות הראשון לטובת הפריזאים העשירים. בסוף המאה ה-17 התפתח סגנון "המגדל" בו נשים נשאו על ראשן תסרוקת מגדל וכמה שיותר גבוה יותר טוב,  רצוי גם לקשט בסרטים, פרחים, תחרה. האופנה נפוצה באנגליה וארה"ב ונשים הפכו להיות תלויות יותר בשירותי הספרית. ב-1765 יצא לאור המדריך לתספורות נשים Art de la Coiffure des Dames שכלל גם ציורי הדגמה של תסרוקות והפך לרב מכר. מאוחר יותר גם נפתחה האקדמיה לעצוב שיער. ב-1777 כבר היו כ-1200 ספרים בפריז ואפילו התאגדו מקצועית.

הספרים של פריז המשיכו להוביל את הטון האופנתי גם במאה ה-19, הספרים היו מגיעים לבתי הלקוחות העשירים, זה לא היה שירות להמון העם אלא רק למי שיכול היה להרשות לעצמו. בסוף המאה ה-19 החלו להיפתח סלוני יופי בפריז לונדון וארה"ב בעיקר. במאה ה-20 הם הפכו כבר לנורמה, לצד חנויות ספרי וגלבי הגברים, המספרה הנשית הייתה "בור המים" השכונתי עם אופציה להתרועע, לרכל, ולקרוא מגזינים-רוב הנשים כבר הגיעו לסלוני היופי ולא הזמינו שירות הביתה. לאור התפתחות החשמל ניתן היה לבצע פעולות מכאניות (סלסול וכו) במכשירים שונים שהיו במספרות.

מוזיאון המספרה בדנמרק בדרום נפת שילנד (אפשר לצרף לביקור בצוקי מון)