המנקה ( היהודייה) מבית הזונות בדרום צרפת.

אני מודה ומתוודה - אני סקרנית חטטנית רכלנית ואוהבת סיפורים של אנשים. לפעמים נתקלים בסיפורים מדהימים והפעם אני רוצה לשתף בסיפור אישי של אישה ומשפחה שכנראה היו מאנוסי ספרד, ורק לאחרונה המידע התבהר להם.

Maria Adan נולדה ב1883/84 בכפר קטן במורסיה בספרד באחד מהכפרים באזור Mazarron מהכפר Los vivancos  (של בעלה) ושל ילדותה בשם Atalaya

אלו כפרים מאד קטנים באזור. לגמרי מבודדים, כפרים שאיש חוץ מהתושבים המקומיים לא הגיע אליהם במיוחד לא פקידי ממשלה, לא כמרים קתולים..... גם בשנות ה-60 כאשר נכדתה של מריה הגיעה לשם בדרך לא דרך בטיול חיפוש שורשים, האנשים הסתגרו בבתים, קראו לילדים להעלם מהרחוב והתחושה של עוינות לזרים הייתה חזקה.

(תמונה מגוגל)

ואיך התנהלו הנישואים? הייתה הסכמה בין הורי החתן להורי הכלה (שידוך). הכלה הייתה מחכה בבית הוריה, חבריו של החתן היו מגיעים וכאילו  "חוטפים" את הכלה  על גבי סוסים. אם הכלה הייתה צועקת ובוכה. החברים היו מביאים את הכלה לבית הורי החתן שם הייתה נשארת מספר ימים ולאחר כשבוע היו חוגגים במסיבה את הנישואים. זו בהחלט לא הייתה חתונה נוצרית. אחרי מספר שנים מהנישואים היו מגיעים לכנסייה, כי הכומר התורן היה גם מרשם האוכלוסין והיה צריך לרשום את הנישואים ואת הילדים.

האנשים בכפר היו עוינים לכנסייה. למעשה לא היו כלל כנסיות קתוליות בכפרים אלו. מפעם לפעם הגיע הכומר התורן וניסה להנחיל את המוסר הנוצרי, לשכנע את האנשים להגיע לכנסייה ובעיקר לרשום את הנישואים והלידות של הילדים. כמובן שלא עשו זאת ולגלגו על הכומר. כאשר מריה הייתה אמא ל-2 ילדים בני 4 ו 2, חמש שנים אחרי שנישאה - הגיע הכומר גם לביתה - הוא חייב אותם להגיע לכנסייה הרחוקה. כאשר הם חזרו הביתה לכפר הם צחקקו כל הדרך חזרה כי הם מכרו לכומר לוקשים לגבי תאריך הנישואים, הפכו את שני הילדים ל"תאומים" בני שלש הכול רק כדי ללעוג לממסד הנוצרי. מין מרדנות של "הם לעולם לא ידעו את האמת עלינו".

אוכלוסייה כפרית זו הייתה מאד ענייה, רובם רועי צאן. עם השנים מריה הצליחה לצבור קצת רווחים אותם הפכה לשרשרת זהב על צווארה. הם רצו לקנות שטח אדמה - אבל היה אסור להם, כמו כן גם היו עליהם מגבלות תנועה ולא יכלו להתגורר בכל מקום או לנוע בדרכים. אוכלוסייה עם מגבלות כלכליות רבות. התושבים של הכפרים נקראו marrano"  או "marrana אינה רק מעידה על המקור אלא כינוי גנאי כמו "מלוכלך" "מטונף" - מעיד על הגישה של האוכלוסייה אל הכפריים כאן.

הם היו אנאלפביתיים. מריה הסבירה כי פעם היה "להם" (לכפר שלהם, לעם שלהם) ספר עתיק אבל שרפו להם אותו ומאז אינם יכולים לקרוא ולכתוב. היו להם מנהגים כמו ארוחת ערב יום שישי שבה כולם אוכלים יחד או לחם שטוח מיוחד לפסח. (אגב הם ניהלו לוח שנה עצמאי פסח לא היה חופף לחג הנוצרי -פסחא)

מריה התחתנה עם מר *Ponce בדיוק לפי המסורת המקומית.

מאחר ולא יכלו לרכוש אדמה, החליט מר פונס לעבור לצרפת ולמצוא עבודה .הוא הקפיד לבקר פעם בשנה את מריה בכפר - כל שנה גם נולד ילד כתוצאה מביקורים אלו. במהלך השנים האלו נולדו 8 ילדים.

כאשר מריה הייתה בת 38 בערך, היא הצטרפה אליו ליד עבודתו בעיר Nimes כאן גם נולדה אנה (הגברת שסיפרה את הסיפור המרתק)

פונס ומריה התגוררו מספר שנים יחד, הוא עבד בהכנת פצצות, עבודה מסוכנת למדי בה איבד עין. תוך מספר שנים הוא נהרג בעבודתו. מריה הייתה בת 44  וניצלה את קשריה עם השלטונות הצבאיים לצורך קבלת עבודה כמנקה בבתי זונות של חיילים.

האישה המבוגרת במרכז התמונה זוהי מריה אדן-פונס, בגיל 48-50 בערך (נראית מבוגרת יותר). זוהי התמונה היחידה שלה, היא צולמה בראשית שנות ה-30. הילדה הצעירה (בערך בת 6-8) היא אנה שנולדה ב-1925. הילד בג'קט האפור הוא אחיה של אנה - יחזקאל Ezechiel.

מריה נפטרה ב-1979  בהיותה בת 96. אנה בתה, היום בת 90 - עירנית תוססת מקסימה  ופריזאית לחלוטין.

*Ponce - אחד השמות המופיעים כיום בשמות היהודים של האנוסים המורשים לחזור לספרד.

yonit@yonitour.co.il כל הזכויות שמורות ליונית