אפונשו השישי Afonso VI המלך שגירש את הכומר כדי לשכב עם הנזירות

אפונשו השישי – נולד באוגוסט 1643 ומת ב1683 –מוכר בכינוי" המנצח" (o Vitorioso) אבל לא פחות מכך כאחד המלכים המטורללים בהיסטוריה.

הוא היה בנו של ז'ואו הרביעי, בגיל 3 הוא חלה במחלה שהותירה אותו משותק בכל צד שמאל וגם מעורער נפשית.

בשנת 1647 אביו ז'ואו הרביעי, עבר ניסיון התנקשות שהספרדים שילמו עבורו, מצב נפשי ירוד וחוסר עצמאות של פורטוגל- כל זה מביא אותו לרצון לפרוש לאחרית ימיו במנוחה באיים האזוריים. אבל אלו ממש לא היו התוכניות של הגברת לואיזה דה גוזמן (המלכה)  Luisa de Guzmán of Medina Sidoniaהיא החליטה שהילדים ירשו אותו. לצערה שני הילדים הגדולים מתו בצעירות, הבת נישאה למלך אנגליה וככה נותר הילד בן ה10 אפונשו, שהיה קצת מופרע למען האמת. כאשר אחיו נפטר הוא לא הזיל דמעה אלא צהל "הורה הורה- עכשיו אני אהיה המלך". הוא הפך להיות יורש העצר ונסיך ברזיל.

ב1656, כאשר אביו מת אחרי 3 שנים ממחלת כליות, הוא הוכרז פורמאלית כמלך- אמו לואיזה דה גוזמן תפקדה כעוצרת והוא ... היה צופה במרוצי כלבים, מלחמות שוורים, רכיבה על סוסים, לפחות הוא למד סוף סוף לקרוא ולכתוב בניגוד למקרים רבים אחרים- גם כאשר הוא הגיע לגיל הנכון, אימו המשיכה במקומו כי המצב הנפשי שלו לא אפשר לו למלוך.

הוא לגמרי גדל כילד חסר גבולות, לא נעים, הרג בעלי חיים להנאתו, מציץ בחלונות הארמון, משקיף על נערי החצר זורקים אבנים וקרבות רחוב. יום אחד הוא עצר ליד אנטוניו (Antonio Conti), ילד אחד ,הציע לו סכינים וצעצועים והם הפכו חברים למשחק. המשחק החביב עליהם היה איגרוף ויום אחד מצאו את יורש העצר אפונשו עם לחי מנופחת, ואף מדמם. אמו ניסתה להניא אותו ממשחקים מסוכנים אלו ואסרה על אנטניו להיכנס לחצר, או אז אפונשו הפך להיות בלתי נסבל, סירב לאכול, התפרע ובסוף אמו נשברה והרשתה לאנטוניו לחזור. עד מהרה אנטוניו קיבל חדר בסמוך לנסיך. הם היו יוצאים ל"סיבוב" בחוץ ,כאשר אין ספק שאנטוניו הוביל מתקפות אלימות נגד עוברים ושבים, פשטו על בתי מרזח, ארגנו קרבות כלבים בחצר המלוכה. עד מהרה- הפך לבעל הברית היחיד של הנסיך. אפונשו העניק לאנטוניו תארי כבוד (וגם לאחיו הצעיר)- באיזשהו שלב נמאס ללואיזה, היא דאגה לאסור אותו וב1661 לשלוח אותו באוניה לברזיל.

אפונשו החליט שמספיק לו הסיפור של אימא עוצרת, הוא החליט שהוא בן 17 ויכול עכשיו להיות מלך עצמאי. הוא כונן ממשלה ושם את חברו החדש- Luiz Castelo-Melhor כראש ממשלה.
אפונשו החל לחלק תארי אצולה לחבר'ה מהחצר ואלו נהגו באלימות כולל לזרוק אבנים על לואיזה (אם המלך, להזכיר) היא "בחרה" לפרוש למנזר ב1666 שם היא נפטרה. על ערש דווי ביקשה שבנה אפונשו יגיע להיות לצידה. לקח לו לא מעט זמן - שלושה ימים הכי הוא היה במסע ציד והוא התעכב בדרך חזרה. כאשר הוא הגיע-היא כבר הייתה בין המתים.

באופן די מפתיע דווקא בתקופת שלטונו הוא הצליח להוביל את פורטוגל לשני נצחונות. באותה תקופה אחותו קתרינה התחתנה עם צ'רלס השני מלך אנגליה. הנישואים היו עם נדוניה כבדה של מושבות בהודו וטנג'יר שעברו לידי האנגלים. אבל בתמורה קיבלו סיוע אנגלי מול ספרד. מול הולנד הייתה עסקה סיבובית אחרת- פורטוגל ויתרה על סרי לנקה אבל ההולנדים הסכימו לשלטון פורטוגל בברזיל.

החבר'ה מהחצר שלטו ללא מיצרים ובלי שום קשר לאפונשו, אבל לפחות אפשר להגיד כי הם ניסו לחנך אותו להתנהג "כמו מלך"- אמרו לו מה לעשות ומה להגיד והוא היה די ממושמע חוץ מביקורים מוזרים במנזרים בעת התפילה כדי לשכב עם הנזירות... הוא היה מגיח לקפלות וכנסיות לא כדי להשתתף בתפילה אלא כדי לעשות אהבה עם הנזירות, הוא היה נוהג לבקש (בנימוס ממלכתי) מהכומר שיתחיל את המיסה בלעדיו ויפנה עבורו את חדר השינה וסדיניו.

אבל לא רק איתן אלא גם עם נשי רחוב ומוניטין מפוקפק. הוא רצח את מי שלא מצא חן בעיניו, מי שנחשד במרד, או סתם לא נראה לו.

אז החבר'ה מהחצר (להלן הממשלה) החליטו שכדאי למתן את התנהגותו ועדיף לחתן אותו, ואכן באוגוסט 1666 הכלה הגיעה מעבר לים, הרגישה חולה לגמרי (אותן שנים שיט ארוך לא תענוג גדול) אבל הוא התעקש להפגש איתה. הוא פגש אותה ופשוט גיחך. בגיל 23 הוא לא היה נסיך החלומות- שמן מאד בגלל עצלנות וזללנות.הוא נהג לקחת את הארוחות למיטה ושם אכל ושתה עד ש...הרגיש רע.

ב1666 הגיעה הנסיכה היפה הצרפתייה מארי פאנסואז Maria Francisca de Savoy והתקבלה על ידו בגיחוך מטומטם, אין ספק שהכלה הצעירה שמה לב להבדל בינו ובין אחיו הצעיר פדרו שעמד לצידו. למרות שהנסיכה הייתה נערה יפה, אפונשו לא התרשם ורק גיחך לעצמו.

בטקס הנישואים (שלו עצמו) השתעמם עזב את הטקס באמצע והלך למיטה לחגוג עם אוכל.

התנהגותו הייתה מוזרה גם בהיבט ההופעה החיצונית- הוא לבש– 6 או 7 גלימות זו מעל זו ועל ראשו 3 או 4 כובעים.

כמה מילים על הנסיכה Maria Francisca de Savoy -בחורה יפה ואמביציוזית. היא ביקשה וקיבלה רשות להשתתף באסיפות המועצה. עד מהרה היא יצרה קשר טוב ואפילו ברית עם אחיו של המלך, הצליחה לחייב את הרוזן מקשטלו מלור, לפרוש. אפונשו החביב קיבל את ההודעה מהחצרן-  ובתמורה דקר אותו וניהל אחריו מרדף לרוחב החדר.

המלך אפונשו היה כעת בידיהם של רעייתו ואחיו שחיבבו זה את זה.

ב1667 אחרי שנה, היא בחרה לעבור לבית משלה והשאירה מכתב לאפונשו שמסביר לו שמאחר ואינו יכול לתפקד כגבר, היא לא תהיה נשואה לו. היא ביקשה רשות לחזור לצרפת ונדחתה על הסף.

אפונשו מיהר אל שטח המנזר אליו עברה, השערים היו נעולים. הוא ביקש רשות להיכנס- ולא קיבל אותה.

הוא היה מתוסכל וכועס וחזר לליסבון.

בנובמבר אותה שנה, פדרו, אחיו, הכריז עליו כעל חסר מסוגלות להיות מלך, הכריח אותו לחתום על ויתור על נישואיו ועל המלוכה והוא –חתם. תוך שבוע היא מריה ופדרו התחתנו וב1669 נולדה בתם.

אפונשו ניסה עוד כמה פעמים (או למען האמת אחרים ניסו בשמו) לתפוס את השלטון אבל ללא הצלחה והוא הוחזר מהאיים לסינטרה שם אפשר לראות עד היום את הפס השחוק במרצפת החדר בו צעד הלוך וחזור. הוא לא עשה כלום חוץ מזה ו...לאכול לשתות להקיא וחוזר חלילה. היות והוא ממילא היה משותק חלקית כל תנועה הפכה לקשה יותר ויותר והוא נגרר על הרצפה .בוקר אחד ב1683 הוא התעורר בצעקות שחייבים לערוך מיסה עכשיו. באותו יום הוא נפטר. מריה, אשתו לשעבר מתה שלשה חודשים לאחר מכן.

המלך גם כונה " המטומטם המגוחך" וזה כבר כינוי הרבה פחות נחמד מאשר "המנצח".