עיירות הרפאים שננטשו באיטליה

כולנו מכירים את פומפיי הרקלנום שננטשו אחרי התפרצות הווזוב, אבל באיטליה יש לא מעט עיירות אחרות - שננטשו על ידי התושבים ולא בהכרח בגלל סיבות טבע. הסיבות לנטישה הן בראש ובראשונה מלחמה, פגעי טבע (שיטפון, הצפה, שריפה, אקולוגי) או החלטה ממשלתית "לבטל" את הישוב. אבל מספיק שמזיזים את הכביש הראשי והעיירה הופכת לחסרת יכולת פרנסה כלכלית.

ראשית המילה המתארת עיר/עיירה נטושה citta fantasma. יש לא מעט עיירות עתיקות שננטשו כמו Civita di Bagnoregio או CRACO או Balestrino שמשמרות את האווירה של ימי הביניים ומשמשות להסרטת סרטים וסדרות טלוויזיה, אבל יש כמה מוזרות עוד יותר.

הכפר שטבע

La fabbriche di careggine בעיירה Vagli Sotto בלב Garfagnana כשעה וחצי צפונה ללוקה, אגם מלאכותי גדול, אחד הגדולים באירופה. בתוכו עיירת הרפאים fabbriche di careggine. העיירה נבנתה על ידי הנפחים מהערים ברשיה ומברגמו שעבדו כאן בתעשיית הברזל. הכפר היה אחד החשובים והמשמעותיים בתעשייה עשירה זו. אבל עם הזמן חשיבות הברזל פחתה, ועלו צרכים אחרים. הוחלט להקים סכר הידרואלקטרי. התושבים הועברו לעיירה הסמוכה והוקם הסכר בגובה 92 מטר - שיצר את האגם המלאכותי Lago di Vagli הכפר נעלם מהמפה בסוף שנות ה-40 (1947-1953) בשעה שהכפר שמנה אז 146 תושבים ו-31 בתים. פעם בעשור מנקזים את המים כדי לנקות ותחזוקה – ואז העיירה קמה לתחייה לכמה חודשים. הפעם האחרונה 2014, והביאה מליון תיירים לכאן. אבל מאז לא ניקזו את האגם, ראש העיר הנוכחי טוען שזוהי הפרת הסכם מצד החברה שבנתה את הסכר ויש צורך פעם בעשור לנקות אותו, ולו רק כדי לאפשר לצאצאי אותם תושבים לראות את מה שהיה הכפר של אבא או סבא. כמובן שנקודת המבט שלו היא כלכלית - תיירותית ולא נוסטלגיה לשמה. גם מבלי לנקז את הסכר אפשר לעיתים לראות את מגדל הפעמונים, הכנסייה San Teodoro, הבתים כולם נעלמו במעמקי האגם. תוכלו לראות אותו מציץ.

עיירת רפאים -  CRACO דרום איטליה

העיירה קרקו נמצאת באזור מאטרה. עיר ימי ביניימית נבנתה על גבעות סמוכות, במאה ה-4 לספירה התגוררו כאן יוונים שהיגרו לכאן. מצבות שנמצאו מעידות על האוכלוסייה. שם העיירה נוצר ב-1060 שעה שהייתה בבעלותו של הארכיבישוף של Tricarico. הקשר של העיירה עם הכנסייה - השפיע רבות על בנייתה והתפתחותה לאורך השנים. במאות שלאחר מכן העיר עברה לחסותו של פרדריק השני - שהפך אותה לעיר מבוצרת עם מגדלים ואחד מהם שימש גם כבית סוהר. כשמבקרים כאן היום קשה להאמין כי ב-1276 הוקמה כאן אוניברסיטה. שיא הגידול של האוכלוסייה היה כאן ב-1532 כ-2600 נפש. בתקופה זו הקימו כאן ארבעה ארמונות: Palazzo Maronna ליד המגדל, Palazzo Grossi ליד הכנסייה הגדולה, Palazzo Carboneו Palazzo Simonetti. ב-1656 מגיפה קשה הכתה באוכלוסייה כאן, מאות מצאו את מותם ומספר המשפחות בעיר הצטמצם. בסוף המאה ה-18 היו לא מעט עימותים והעיר עברה לידי השליטים מבית בורבון, לממלכת נפולי ובחזרה שוב - כמובן שבכל מעבר הרגו את מי שתמך בשלטון הלא נכון. ב-1807 נעשה טבח באצילים המקומיים תומכי השלטון הצרפתי. ב-1815 העיר הייתה מספיק גדולה כדי לחלק אותה ל-2 אזורים נפרדים: Torrevecchia - הגבוה על יד המבצר. החלק השני Chiesa Madre - ליד כנסיית סן ניקולה. ב-1891 גודל האוכלוסייה כאן היה 2000 נפש, אבל המצב החקלאי והכלכלי הגרוע גרם לנטישת תושבים ועד 1922 עזבו כ-1300 נפש בעיקר היגרו לצפון אמריקה. ואז.... חקלאות פרימיטיבית מקומית שלא הצליחה להתקדם, רעידות אדמה בשנות ה-50 וכמובן תוצאות מלחמות העולם. ב-1963 יתרת התושבים (1800) הועברו באופן יזום לעמק הסמוך לישוב שנקרא - Craco Peschiera, והעיר העתיקה נשארה רק לטובת ההיסטוריה ולטובת סרטים שמוסרטים כאן באתרים מאד אוטנטיים ולא קרטון של הוליווד. אנחנו זוכרים אולי את הסרט הידוע לשמצה של מל גיבסון "הפסיון של ישו" (2004). תוכלו לראות אותה כאן.

עיר הצעצועים - Consonno לאס  ווגאס של איטליה או שלא?

העיר הנטושה הנמצאת לא רחוק מאגם קומו בלומברדיה הייתה מקום ישוב

ב-1085 ומנזר בנדיקיטי בהמשך. ברברוסה שילב אותה לתוך הדוכסות של מילאנו. מספר התושבים פחת עם השנים וב-1751 היו 142 תושבים במקום, מספר התושבים לא גדל משמעותית וזו נשארה עיר קטנה של פחות מ-100 תושבים אחרי מלחמת העולם השנייה. ב-1962 Mario Bathroom מיליונר אקסטרווגנטי - קנה את המקום תמורת סכום פעוט של 22 מיליון דולר והפך להיות בעל הבית של האזור כולו. למרות שהתושבים התגוררו שם מאות שנים - הם לא היו בעלי הקרקע ולא היה להם היגד בעניין. הסיפורים מדברים על כך שלא רק זאת אלא שלא היה להם מושג מה הולך לקרות ורק רעש הדחפורים והקירות המתמוטטים מולם - גרמו להם להבין שלא רק שאין להם איפה לגור יותר, אלא שחייהם בסכנה. הם נמלטו עם מעט רכוש. הכפר כולו נהרס חוץ מאשר הכנסייה המקומית ובית הקברות. המטרה הייתה להקים כאן מרכז קניות ובילוי אזורי לתושבי מילאנו. מעין לאס ווגאס איטלקי. אכן נבנו מבנים באפיונים ארכיטקטוניים שונים, פגודה, מינרט מוסלמי, טירה מימי הביניים ומלון פאר שאמור היה לתת מענה לצרכי המבלים במקום. בתוכניות היו גם מסלול מרוצים, גן חיות, מגרשי ספורט - אבל זה לא קרה. המקום אמנם נפתח לקהל, אבל היה בנוי חלקית, נראה כמו אתר בנייה, בכל זאת הגיעו מבלים - התקיימו אירועים, חתונות, מסיבות סופשבוע (שנות ה70). התוכניות המשתנות של המיליונר, הפנטזיות שלו, התנגדות העיירות הסמוכות - Lecco   ו Olginate לא הועילו להתפתחות המקום. ואז אימא אדמה נקמה החלה שרשרת של מפולות אדמה והכבישים שהובילו אל האתר מהעיירות הסמוכות קרסו - מה שהשאיר את Consonno מנותקת לחלוטין. ב-1981 מריו ניסה להחיות את Consonno, הוא הבין שמבלים לא ממש יגיעו לכאן ובמקום מלון פלאזה תוכנן בית אבות - אבל לא הגיע לכדי סיום  עם מותו של המיליונר ב-1995. ב-2007 כל המתחם ננעל. במקום החלו להתקיים מסיבות קיץ לא בדיוק חוקיות, עם הרבה וואנדליזם וגרפיטי על הקירות, כך שכבר היה קשה לשקם את המקום. ב-2014 המקום ננעל. העיירות הסמוכות הוציאו צווי הריסה למבנים הקיימים אבל בגלל הנתק התחבורתי והעלות - איש לא הזדרז לבצע זאת. לא רק זאת אלא שיש דיונים משפטיים בלתי נגמרים בין יורשי המיליונר והרשויות שטוענות כי החובות בגין ארנונה ומיסים - סכומים לא מבוטלים. אמרו לי שהגעה ברגל אפשרית - אבל לא הצלחתי, ולא היה לי מספיק חשוב כנראה. במכונית - יש שני מחסומים שמונעים כניסת כלי רכב, האמת שהם פתוחים בחלק מהיום בהתאם לשעות פתיחת בית העלמין במקום. במקום יש גם בר שמופעל על ידי ארגון מתנדבים והוא פתוח בקיץ בלבד (פסחא-אוקטובר) בימי ראשון מ - 10.00-19.00. כל שנה גם מתקיים במקום פסטיבל "Festival St. Maurice" בשני של פסחא - לכבוד הפטרון של העיר Consonno שלא הצליח יותר מדי לשמור עליה. אפשר לראות איך זה נראה פעם והיום.

בליגוריה - Balestrino

כ-30 ק"מ מגנואה. היא למעשה היום עיירה חדשה עם כ-600 תושבים, בעוד העיר הישנה - ננטשה לגמרי ב-1953 מסיבות גיאולוגיות ההיסטוריה שלה ארוכה מהתקופה הביזנטית בה נבנה המבצר - מה שנקרא borgo. כיום נטוש.

אבל ההיסטוריה מתחילה כאן במאה ה-12 עם בניית הכנסייה והמנזר הבנדיקטי San Pietro dei Monti. התושבים של ימי הביניים עסקו בעיקר בחקלאות גידול זיתים וירקות וגרו במדרונות ההרים. משפחת Bava הייתה משפחת האצולה המקומית והאצולה המקומית התגוררו במעלה ההר, ככה היה מקובל. במאה ה-16 המלך פיירו שהתגורר בטירה נהרג והטירה נשרפה כליל, מי שלקח בעלות על העיירה גם שיקם את הטירה והתמודד עם המרידות המקומיות. העיירה הפכה להיות עיר הבירה של כל העמק. בתקופת נפוליון, תושבי המקום הגנו על העיירה בחירוף נפש - אבל ללא תוצאות גדולות והמקום עבר לחסות מלכות סרדיניה ואח"כ לפיאמונט - והחל מ-1860 לממלכת איטליה. בעיירה התגוררו כ-1000 נפשות. ב-1887 הרעידה את האזור רעידת אדמה בדרגה 6.7, חלק מהמבנים קרסו, חלק מהאנשים נפגעו. חלק עזבו את העיירה, אחרים בנו את הבתים מחדש

ב -1953 שרשרת של רעידות אדמה הפכו את החיים כאן למסוכנים - העיר העתיקה הוכרזה כמסוכנת למגורים. ננטשה על ידי התושבים שהקימו את הבתים בעיר החדשה. הבתים נותרו עומדים, עשבים שוטים השתלטו על כל מקום, דלתות נעקרו, מרצפות נעלמו - כל השטח הנטוש כ-4400 מ"ר, סיפורי אגדות ומעשיות על רוחות החלו לצמוח על קרקע זו. העובדה שהיא נותרה כמו שהייתה בעבר, ימי ביניימית הפכה אותה לאחת מהעיירות הרפאים הידועות בעולם, אתר להסרטה של סרטים ובעיקר מדע בדיוני ופנטזיה. העיירה מתוכננת לעבור שיפוץ ושימור - כשיהיה כסף. אפשר לראות אותה כאן.