אנה שרלוטה אמיליה העצובה שבעלה גידל את "פרחי הגן" שהגרילו לילות במחיצתו.

1710-1777

חתכ'ת שם היא סוחבת מלידה.

היא הייתה הבת של נסיך אורנז' נסאו, המושל של פריזיה (צפון הולנד פריזלנד). היא נולדה כבת בכורה כשנה לאחר נישואי אביה ההולנדי ואימה שהייתה נסיכה גרמניה (מקסל). אמה הרתה עד מהרה פעם נוספת, אביה טבע ומת, האם ילדה את בנה ווילאם הרביעי. לאחר מכן סבתה של אמיליה נפטרה. לא פלא שהמלכה האם הפכה למלנכולית, חולנית - אבל תוך כמה חודשים התאוששה והחלה לשלוט כמלכה.

אמיליה ירשה את המלנכוליות של אמה, בעוד אחיה וילאם היה ילד עליז ובריא עד גיל 6, אז התגלו בעיות בריאות (עמוד שדרה, בעיות נשימה) ובכל זאת הוא היה ילד עליז. הם בילו בארמונות המשפחה בפרינסהוף ב-leeuwarden  או  במרכז הולנד בארמון ב-Soestdijk.

בהיותה בת 16 השיאו אותה לרוזן פרדריק מבאדן דורלאך שהיה ידוע בכינוי "הרוזן הטיפש". הוא היה בנו של נסיך משולל גבולות.

הוא היה גבר חובב תענוגות באופן כללי ונשים באופן ספציפי יותר, רק לא את מיטת אשתו. הוא היה חובב גינון מושבע, ונסע להולנד כדי ללמוד את גידול הצבעונים. הוא גידל לא רק צבעונים אלא גם את "בנות הגן" - אלו היו 60 נשים (כן 60) שהוא הלביש במדים של פרשים, התגוררו בעיר קרלהואסה (צפון היער השחור של ימינו). חלק עסקו בנגינה, חלק רקדו, חלק נענשו על ידו באופן אישי כשפישלו. כל לילה היו משחקות קלפים כדי להגריל את הלילה עם הרוזן - סביבה נהדרת!

אמיליה הדכאונית הגיעה ב-1727 עם בעלה הצעיר אל קרלהוסה וארמון המלך, היא סבלה מגעגועים הבייתה, לא ישנה בלילות כמעט, הייתה מתעוררת עם התקפי זעם. אבל בסופו של דבר נכנסה להריון וכשהייתה בת 18 ילדה את בנה הבכור צ'רלס פרידריק. הלידה הייתה קשה מאד, והיא סירבה בעקשנות לקבל סיוע רפואי עד שהחותנת שלה חייבה את הרופא לסייע לה ויהי מה, למרות התנגדותה. התנהגותה אחרי הלידה הייתה קפריזית יותר. במהלך ההריון השני, אמיליה הראתה סימני מצוקה ובלבול נפשי אבל הצליחה ללדת בסופו את בנה השני.

זמן קצר לאחר הלידה, בעלה פרדריק חלה ונתקף בהזיות - וגם אמיליה הצעירה שהייתה בת 22 התמוטטה. היו לה הזיות דתיות, תקפה את נשות החצר שלה, בכתה לאורך שעות, קיללה ללא הירף, ורגעי השפיות שלה היו נדירים יותר ויותר. התרופה שנתנו לה הרופאים - מים מינראלים, ללא ספק אפקטיבי מאד. כאשר הרוזן ואשתו ביקרו אותה, היא צעקה לעברם, טענה שהם מתעללים בה. הרוזן צ'רלס ווילאם כתב למשפחתה על התקפי ההתנהגות שלה וחוסר היכולת שלהם לסייע לה. כאשר בעלה נפטר ב-1732, נשות החצר ניסו להודיע לה - היא  לא הגיבה. הן לקחו אותה אל מקום בו שכב, אבל היא אמרה שהיא לא מכירה את האיש.

ממי היא קיבלה את השיגעון?

כנראה מהצד של המשפחה שלה - סבא של צ'רלס מהסה-קסל היה עקשן, חשדן ועם מזג רע, לקראת סוף ימיו היה ממש מופרע. אמיליה ואימה, שתיהן התאלמנו בגיל מאד צעיר, אימה מארי לואיז אפילו הייתה עדיין בהריון (השני) בעת מות בעלה. אבל היא הצליחה להבריא מהדיכאון, בעוד אמיליה נשארה מופרעת כל חייה. כאשר אימה הבינה כי מצבה של בתה מחמיר - זה היה טריגר גם לקריסה הנפשית שלה, היא נכנסה לדיכאון, סירבה להיפגש עם אנשים, התבודדה - שוב הצליחה להחלים אבל מאותו זמן הפכה לחרדתית לגבי בריאותו של בנה ווילאם.

אמיליה הועברה לטירה ב-Durlach, ווילאם הרביעי ביקר אותה והיא שכבה בחדר חשוך מאד ולא זיהתה אותו בכלל, הייתה אפאטית לגמרי מוקפת ספרי מזמורים דתיים ותפילות, שאלה אותו מהי דתו ומהי דת אימו (אימא שלה!) כאשר הוא ענה פרוטסנטי היא צרחה "אז קללה תיפול על ראשך" והתקף של אלימות.

למעשה אם הניחו לה לנפשה, בבדידות היא לא הייתה מתפרצת, כותבת מכתבים קצרים נטולי תוכן או משמעות ואז מחברת את הפתקאות שכתבה בסיכות על הקיר.

כל הזמן הזה, חמותה השגיחה וטיפלה בשני הבנים. הגדול - צ'רלס פרדריק ירש את באדן דורלאך ומאוחר יותר את באדן באדן -ולמעשה תקופת שלטונו הייתה מהארוכות שיש בעידן המודרני. היא נפטרה ב-1777 והוא הקדיש לה בכנסייה של קרלהוסה לזכרה.