סקסוניה בחורף- והגרמנים הלא ייקים.
דצמבר 2014 נסעתי לסקסוניה. היות ומדובר על טיול חורף דאגתי להרבה תיאומים מוקדמים.
להפתעתי הגדולה, הגרמנים כנראה התקלקלו ולא כל כך דייקנים, מצד שני כשאני חושבת על הדייקנות שלהם בהוצאת רכבות ורישום שיני זהב...טוב, לא נחשוב על זה עכשיו.
לפני הטיול, כמו תמיד, במיוחד במקומות שמסומנים אצלי - ששווה לבדוק ש...אז התכתבתי עם המקומיים כדי לקבל מענה, כי אין דבר מתסכל יותר מלהגיע לארמון ולגלות שהנסיכה נעלה את נעלי הזכוכית ותחזור רק בחודש אפריל.
קודם כל שפרוולד
חיכיתי נורא לביקור בSpreewald, נמצא מזמן אצלי במגירת החלומות, לא הצלחתי ל"הדביק" לברלין בעבר וחיכיתי לעיתוי המתאים.
העובדה שאחרים כבר ביקרו והביאו תמונות ורשמים רק גירתה אותי יותר להגיע לשם.
כאמור חלמתי להגיע, כשראיתי תמונות בפרסום מקומי על שיט חורפי-אמרתי "זה בשבילי" מה יכול להיות רע שיט ויין חם? אז התכתובת לחוד (שעות שיט, נקודת יציאה) והמציאות לחוד (לא התקיים בהתאם). כלומר הגיעו תיירים, המשיטים והיין יצאו לדרך בהתעלמות מוחלטת מלוח הזמנים המובטח.
פרק 2- פשלה גרמנית בלתי מובנית בעליל
לא תמיד להתכתב ואפילו באנגלית צחה, אומר שהתוצאה תהיה בהתאם.
הגענו לגשר - מנוף, שחשבנו שיהיה מעניין, מראש ענו לנו כי אם מזג האוויר לא יאפשר
טיפוס על המנוף, נוכל לבקר במרכז המבקרים, תערוכה, הסברים, סרט.
בפועל-נסענו במיוחד- ו...היה סגור ומסוגר.
מעצבן באמת! מה עוד שהנופים לא היו מעניינים במיוחד, הגשם היה טורדני דקיק, הבנייה מזרח אירופאית של שיכוני הענק.
אבל...פגשנו איזושהי בבושקה שדיברה רק גרמנית ורצתה להציע לנו תה (שפה בינלאומית איזה כיף) ומהשיחה הקטועה והבלתי ברורה אתה הבנו כי הבן שלה נסע לחוץ לארץ (מה זה חוץ לארץ כשאתה גר בגרמניה?) והוא עובד עם דגים, ליד דגים משהו עם סלמון...לא חשוב.
העיקר שאפשר להפוך גם אכזבה רטובה להיכרות אנושית חמימה.
לפעמים גם מוזיאון נוסטלגי יכול לאכזב - במיוחד שהוא גיבוב חפצים
אני חובבת מוזיאוני נוסטלגיה, בובות, חפצים, היסטוריה ומוזרים.
מוזיאון DDR במייסן היה אמור להיות אחד הטובים שבמוזיאוני שחזור הרפובליקה הגרמנית, בפועל היה ענק - אבל בלתי מאורגן, כמו מחסן ענק של חפצים, שעונים, תקליטים...או כל מה שתחשבו עליו - אבל בלי שום תרגום או אפילו דפי מידע באנגלית. בקיצור - לא מיועד לתיירים, אלא עקשניים במיוחד.
אבל העיירה עצמה - מייסן, בשולי דרזדן – בונבוניירה של ממש
המלצות של טריפאדוויזר- לא תמיד עומדות במבחן המציאות
גן בירה מאד מומלץ בטריפ אדוויזר – היה מלא אנשים ומלא אווירה ומוסיקה ובירה. והאוכל...אחד הגרועים שאכלנו אי פעם. היתרון של גן שהיה קרוב מאד למלון שלנו והלכנו ברגל בערב (בסופת שלג דוקר ורוח אמתית שזה סיפור אחר שנקרא מזג אוויר)
גם הקינוח הזה מצליח לשחות ברוטב לא מזוהה
מוזיאון אריק קסטנר בדרזדן כמי שגדלה על הספרים ויכלה רק לדמיין את המקומות והאווירה, לא יכולתי להיות כאן בלי לבקר בבית של אנטון, שם מוקם מוזיאון קסטנר (בעיר החדשה). המבנה עצמו יפה, התפיסה העיצובית חדשנית, הגישה אל המוצגים נהדרת...והכול בגרמנית צחה וללא תרגום.
הבית המנגן בגשם - לא ניגן כי לא היה גשם, אבל....היה שוק חג מולד (מספר 432 ) חביב מאד ופיצה על התסכול.
המחלבה המצוירת בדרזדן הייתה עמוסה בטירוף, כל הקבוצות המאורגנות הגיעו לשם ו...אסור לצלם בפנים.
סיבה שבעטיה נקבע לוח הזמנים-מצעד העוגייה הענקית בדרזדן
עשינו כעצתו של בעל המלון, לא הזזנו את המכונית (וטוב שלא) ונסענו 10 דקות למרכז העיר.
ירדנו בתחנה הלא נכונה ו...נתקענו כצועדים בתוך המצעד עצמו. פשוט הלכנו עם ואחרי הצועדים והתזמורות. בסוף העגלה עם הלחם-עוגה הענקית, וגם הסכין המפלצתית מגיעים אל חזית בית העירייה ומישהו חשוב חותך את הלחם/עוגה הזו.
מאותו רגע כל מקום נתקלנו בעוגה הזו - הטעם? כמו עוגת טו בשבט שהתייבשה בתנור עד מוות
שווקי חג מולד - אחרי שמיצינו את שוק החג המסורתי, ושוק החג הגדול, ושוק חג המולד בסגנון ימי הביניים, שוק חג המולד של המאה ה-19, הגענו אל...שוק חג המולד הפיני (בלייפציג לא בפינלנד). יכולה להצהיר כי "ראית אחד או שניים - ראית את כולם" שוב יין חם (שוקו, ליקר ביצים) דוכנים עם מוכרים קפואים ומזכרות, שוב מוכרים פיצות, קרפים, וכמובן נקניקיות.
צוקי בסטאי
בדיעבד, לא בטוחה שאני ממליצה על זה לאנשים נורמליים ושפויים באמצע החורף.
טיול בשלג קל וקצת מחליקים אפילו בצוקי בסטאי, היה צריך לא מעט "ביצים" להחליט שאנחנו משתדלים להתעלם מתנאי מזג האוויר, כי אם אנחנו כבר פה.... עד השלב שקפאו לנו כל האיברים האפשריים, טיילנו. לא יודעת איך זה בקיץ אבל בחורף ממש נראה כמו גן מכושף.
ובנימה קרירה זו מסכמת
לא תמיד הכל הולך בהתאם לתוכניות - אבל גם השינויים וההפתעות הם חלק מהחוויה.