הנסיכה אלכסנדרה אמיליה מבווריה שבלעה פסנתר שלם

1826-1875

הנסיכה נולדה כילד השמיני (ובת חמישית) של המלך לודוויג הראשון מבווריה ואשתו הנסיכה תרזה מסקסוניה. לכל הדעות היא הייתה נסיכה מקסימה, יפה, ואובססיבית לניקיון ברמת שהיום היינו מכנים OCD ולבשה רק בגדים לבנים. היא הלכה במסדרונות הארמון על קצה האצבעות. לעולם לא נגעה בקירות או דלתות.

יום אחד בגיל 23 החלה להתנהג עוד יותר מוזר, כשנשאלה על ידי בני משפחתה מה הקטע היא סיפרה כי בילדותה היא בלעה פסנתר כנף עשוי זכוכית שנותר בתוכה. האובססיה עם הפסנתר הגיעה לאחר שערורייה בה היה מעורב המלך לודוויג הראשון, אביה שנתן לפילגשו השחקנית לולה מונטז, תארים ורכוש. זו הייתה תקופה מלחיצה לצאצאיו החוקיים.

התופעה של אנשי הזכוכית פחות נדירה ממה שחשבתי, כחלק ממלנכוליה תורשתית, אמנם הרוב לא סבורים שבלעו פסנתר שלם, אבל בהחלט יש כאלו שסבורים שהם עשויים מזכוכית, או הופכים למנורת זכוכית או כד זכוכית- חרדות שישברו לרסיסים, חרדות מאור השמש ועוד. החשש כי "אני שביר מדי לעולם הזה" היה נפוץ באצולה והמלוכה מתקופת ימי הביניים ועד המאה ה-19. המוכר ביותר היה המלך שרל השישי מצרפת. מלכים נוספים היו פילפה השני מספרד ואנרי הרביעי מצרפת (חשב שהוא אגרטל). הלוקים בהפרעה זו היו תמיד אנשים מאד אינטליגנטים, בעלי דמיון ויכולת יצירה. לא פלא שבילדותה ונעוריה חברה הטוב למשחקים היה המלך לודוויג השני מבווריה.

בניגוד למקובל בתקופתה, אלכסנדרה מעולם לא נישאה - היא הצטרפה לקהילה דתית של נשים אצילות ומונתה כראש הקהילה (לא מנזר אבל אדוקות). זה לא שלא היו לה מחזרים, הנסיך לואי בונפרטה ביקש את ידה, אבל אבא לודוויג סירב כי לואי היה גבר גרוש. כמובן שהתירוץ היה הבריאות העדינה של הנסיכה.

הנסיכה החלה בקריירה ספרותית, ספורים, זיכרונות, מאמרים, וגם קצת תרגומים לגרמנית מאנגלית וצרפתית (לא מאד מוצלחים). מאוחר יותר הפיקה את תאטרון הילדים.

היא נפטרה ב-1875, באותו יום בו נפטר אחיה אדלברט בגיל 49 בארמון נימפונבורג ליד מינכן.