סָפּר או רופא שיניים?
אירופה גילתה את הסוכר כשגילתה את אמריקה. לא רק זה אלא שבמאה ה-18 גם התחילו לצמוח בתי קפה, שבהם השתמשו בסוכר. מה שקרה - בגלל המצב הדנטלי הלא מזהיר מראש של שיני האנשים במאה ה-18-19 ובגלל הסוכר החדש שרק הוסיף צרות - אנשים סבלו נוראיות מכאבי שיניים. אומרים שאנשים יותר התעסקו בכאבי השיניים שלהם מאשר התעסקו עם המהפכה הצרפתית.
הסיפורים על לואי ה-14 מלך צרפת - מלך השמש, שכולם יראו מפניו עבר טיפולי שיניים נוראיים ובאחת הפעמים כשהרופא ניסה לעקור מפיו שיניים רקובות-הוא שבר את לסת המלך.
או הסיפור על וושינגטון, אותו ג'ורג' וושינגטון שהיו לו שיניים תותבות מעץ לרוחב פיו.
ואיך היו עובדים רופאי השיניים של המאה ה-18? עם מזגן, הרדמה מקומית, וגז צחוק?
הצחקתם אותי.
פשוט היו עוקרים את השיניים הבעייתיות – כן. בלי הרדמה או טשטוש.
ואיך הגיעו לכך גלבים וספרים?
הפניקים שחיו באזור לבנון של היום היו כנראה הראשונים שהמציאו את רפואת השיניים. מצאו ממצאים של שיניים תותבות משנהב. גם במצרים העתיקה ידוע על טיפול שיניים אם כי לא יעיל במיוחד כי רק קדחו חורים. מאוחר יותר האמינו כי הגורם לכאבי שיניים הן תולעים שנכנסות לשן (ברור שלא, אפילו קריוס ובקטריוס יודעים זאת). בגלל שחשבו שתולעים זו הסיבה - אז מי שהתעסק עם גופים זרים היו כל מיני מכשפים וכוהנים למינם. גם הרומאים המשיכו להכניס מתכות לרפואת השיניים ונתנו גם צמחי הרדמה. אבל עם התפוררות האימפריה הרומית נעלמו גם משקמי השיניים והרופאים השונים. בימי הביניים - מי שטיפל בשיניים היו לרוב כמרים ונזירים והשיטה? - צבת לעקירה.
עד שהאפיפיור הכריז במאה ה-12 שזה ממש לא יאה ונאה לאנשי דת לפשפש בפיותיהם של אנשים ומאז רפואת השיניים הפכה להיות מקצוע משני של נפחים, צורפים וסָפָּרים.
ספרים? כי הם ממילא עובדים עם חפצים חדים ורגילים לגזוז ולחתוך - הגיוני מאד. הם גם נתנו שירותים אחרים כמו הקזת דם.
הסמל של הגילדה של ספרים - מנתחים היה עמוד עם סימוני ספירלה אדום (דם) ולבן.
אם בא לכם לבקר במוזיאון רפואת השיניים בלונדון? אתם מוזמנים
מוזיאון פצפון עם שעות פתיחה מאד מצומצמות . ו 25,000 פריטים שלא תרצו לזכור אותם אחר כך
אבל ..אפשר גם לוותר על התענוג הזה.