בקבוקי התבערה של הנשים - פֶּטרוּלוּז - Pétroleuses 

את בריזי'ט בורדו ו-4 אחיותיה הלבישו במחשוף נדיב ביותר ושלחו לתקוף רכבות במערב הפרוע. כשפרשו קנו חווה בה התגלה שדה נפט עליו היו צריכות להגן. את הפטרולוז המקוריות לא הלבישו ואיפרו - אלא ציירו בקריקטורות וציורים מטעם השלטון דאז כמכוערות נטולות שיניים.

בהיבט הלשוני המילה הצרפתית למעשה מורכבת מ - bouteilles de pétrole כלומר בקבוקים של נפט (ממנו היו מכינים את החומר הבוער) - בעברית אנחנו קוראים להם בקבוקי תבערה ומכירים אותם היטב מהמציאות היומיומית המורכבת שלנו (אם כי החלופה העדכנית הם הסכינים).

המילה פטרולוז אינה רק משליכת בקבוקי תבערה אלא קיבלה אינטרפרטציה אחרת.

לחברתיM  שפעם הייתה פריזאית. יש סבתא מאד פריזאית (מעל גיל 90 עם ראש צלול). כאשרM  ניהלה אורח חיים פרוע במקצת בשנות ה-20 שלה, הסבתא כינתה אותה "פטרולוז" והמשמעות של המילה אינה רק "שובבה", אלא אישה עצמאית-חופשיה, עושה מה שבראש שלה.

יש המתייחסים אל הפטרולוז כאל הפמיניסטיות הצרפתיות הראשונות. הן לא נשאו שלטים בעד זכויות נשים ולא שרפו חזיות - אלא שרפו בתים. אני חייבת להגיב שלדעתי הן היו מסורות למאבק הלאומי אבל לא היו ממש בעלת מודעות נשית כפי שאנחנו תופסים אותה כיום.

אלו היו השנים של אחרי מלחמת צרפת - גרמניה ב-1871, ההפסד עודו צורב לאגו הצרפתי. בפריז מתארגנת מחאה מקומית, שפורצת עד מהרה למהומות.

הפסקה היסטורית קטנה, לפני שנחזור לפטרולוז:

הרקע ההיסטורי - בשנת 1870, צרפת הפסידה את התחתונים לגרמניה במלחמת פרוסיה - גאליה. היא נאלצה לחתום על הסכמי "שלום" די משפילים ומבישים עבורה. אלו ההסכמים שבגללם היא איבדה את חבלי הריין במזרח צרפת, ואת אלזאס ולורין לטובת גרמניה - מה שהוביל מאוחר יותר למלחמת העולם הראשונה והשנייה.

הצרפתים והפריזאים במיוחד, לא אהבו את התחושה של ההפסד, הגרמנים הוצבו בפריז ונשמרו בתוך שטחי כיבוש ספציפיים במשך כחצי שנה. בתקופה זו הפריזאים חמי המזג אספו נשק. הממשלה הצרפתית לא ראתה בעין יפה את ההתחמשות של הציבור והורתה על איסוף הנשק. המשמר המקומי הפריזאי סירב להחזירו וכוחות הצבא נמלטו לוורסאי הסמוכה. מרגע זה הייתה הממשלה והצבא הצרפתי - מול העירייה והמשמר המקומי הפריזאי. הם הכריזו על הקמת "הקומונה הפריזאית", שניתקה את הקשר הכלכלי מול ממשלת צרפת (שביתת מיסים), חייבה גיוס מלא למשמר המקומי (גיוס חובה) ועוד כל מיני חוקים ותקנות די סוציאליסטים ואפילו דגל אדום. הבעיה הייתה שהקומונה - שהיא בעצם העירייה של פריז, הייתה מורכבת מכל כך הרבה גורמים וגופים, חלקם אפילו אנרכיסטים. באפריל 1871, הצבא הפגיז את העיר, והוציא להורג את מי שנתפס (קיר הקומונרים בבית הקברות פר לשז מעיד על ההוצאה להורג ההמונית שם), מה שלא הפסיק את הקרבות .

במאי 1871, גדודי צבא של צרפת ששכנו באופן קבע בארמון וורסאי (תנאי שירות לא רעים), הגיעו לפריז והמהומות עלו כיתה. השבוע הזה, בו חיילי צרפת נלחמו באזרחי צרפת נקרא -  La Semaine Sanglante- השבוע העקוב מדם. לא לקח לצבא יותר משבוע כדי להכניע את תושבי העיר, שכונה אחר שכונה. במהלך הימים האחרונים - הקומונה ניסתה להשמיד את כל סמלי המשטר, ביניהם מבני השלטון . מספר ההרוגים היה 30.000 מורדים ועוד 30,000 שנעצרו ואילו המספרים של הממשלה פחות מ-1000 חיילים. חמש שנים אחרי, הקומונה פריז עוד הייתה תחת ממשל צבאי.

חוזרים אל הפטרולוז- בדיוק אז, נשים היו שותפות ללחימה של הקומונה הפריזאית. רובן התעסקו בהובלת אוכל ללוחמים - נקראו "קנטינר" (cantinières ) או שירותי סיעוד ובריאות (ambulancières). אבל גם נשים שהיו מגיעות אל פתחי מרתפי מבני הציבור, בקבוקי תבערה בידיהן והיו שורפות את המבנים. אכן פריז בערה בשנה זו כמו שלא בערה מעולם. הממשל, שישב בוורסאי, דאג לפרסם אותן כנשים מכוערות, נטולות שיניים, מהמעמד הנמוך. ואיך דאגו לדימוי זה?- ציורים, שהיו הפרסומת של אז.

אגב - יש דעות שונות, אשר חלקן טוענות כי זהו מיתוס. כן - נשים לקחו חלק מהפכני בקומונה הפריזאית, אבל בספק אם ההצתות קשורות דווקא לנשים. חלקן נאסרו ונשפטו (למוות), וחלקן נעלמו חזרה אל המטבח והסירים.

סיפורה של גברת אחת - לואיז מישל

לואיז מישל - "הבתולה האדומה של מונמרטר" כפי שתוארה על ידי עיתונאי אחד והכינוי דבק בה.

איך בחורה פשוטה, בת של משרתת בטירה צרפתית, שנולדה ב-1830, הפכה למורדת מפורסמת? היא גדלה בחינוך ליבראלי למדי. היא למדה הוראה, אבל כבר אז החלה להתמרד. היא סירבה לקבל את העובדה שנפוליון השלישי הוא שליטה הבלתי מעורער של צרפת (1850), ולכן לא קיבלה עבודה במשרד החינוך הצרפתי. היא עברה לפריז והייתה חברה בכמה חוגים אנרכיסטיים. היא הצליחה לקבל עבודה (1866) כמורה, בבית ספר ברובע מונמטר בפריז. ב-1866 היא הצטרפה להתאחדות נשים Société pour la Revendication du Droit des Femmes - או בעברית "ההתאחדות של מתן זכויות לנשים" והקבוצה החליטה לעסוק בשיפור החינוך לבנות.

 

כאשר החלו המהומות של הקומונה הפריזאית ב-1871, היה מאד טבעי שהיא תצטרף לפעילות ואכן הצטרפה בתור כוח רפואי (סוג של מגן דוד אדום) לטיפול בפצועים. היא גם הציעה להרוג כמה צרפתים משתפי פעולה עם הממשל הגרמני -אבל לא מומש. היא הייתה חלק מהבריגדה שנלחמה במונמרטר - המבצר האחרון של הקומונה ורובם נהרגו שם.

בדצמבר 1871 היא הובאה בפני בית משפט והואשמה בחתרנות, התחמשות, לבישת מדים צבאיים, והחזקת נשק. למרות נאומה המתלהם בבית המשפט, היא נשלחה רק ל-20 חודשי מאסר בכלא וגירוש. באוגוסט 1873 היא נשלחה ל - "קלדוניה החדשה", מושבת הגירוש. היא נשארה במושבה כ-7 שנים, סירבה לכל יחס מיוחד ששמור לנשים, והפכה למורה, לילדי המגורשים האחרים.

ב-1880 ניתנה חנינה לכל ה"קומרד" והיא חזרה לפריז, אבל הלהט המהפכני שלה לא פחת - היא הובילה הפגנות, השתתפה בכנסים אנרכיסטים, נסעה בכל צרפת והטיפה למהפכות. ב-1883 היא הובילה אספסוף פריזאי לחנות של אופה (לחם שימש כסמל בצרפת מאז מארי אנטואנט) ונשפטה לחצי שנת מאסר. שוב שוחררה ושוב נאסרה, ב-1890 הפליגה לאנגליה ומאותה עת חלקה את זמנה בין פריז ללונדון, ותמיד באותו עניין. היא נפטרה בחדר מלון במרסיי ב-1905 והובאה לקבורה בפריז עם קהל עצום ואין ספור מספידים. היא נקברה בבית קברות קטן בפרברי העיר פריז.

(Arrest of arsonists. Charles VERNIER).