מריה לואיזה מאורליאן בולמיה וסטיות

1695-1719

כינו אותה לא פעם מסילינה מצרפת (אשתו של קלדיוס) וזו לא מחמאה גדולה. ההתחלה לא הייתה מבטיחה. סבא שלה היה לואי ה-14, מלך השמש שהשיא את בתו הלא חוקית פרנסואז מארי לאחיינו החוקי מאד - הנסיך פיליפ השני מלך אורליאן.

נדבר על האמא - פרנסואז מארי - הייתה אישה גאוותנית, עצלנית, אגואיסטית. היא דיברה מאד לאט והגיית המילים שלה הייתה משובשת לגמרי, ראשה רעד ללא הרף ואחת מכתפיה הייתה גבוהה מהשנייה מה שגרם לה לצליעה קלה. ללא ספק כלה מלבבת. במהלך חייה ילדה 7 בנות ואפילו בן אחד אבל לא התעסקה בחינוכם אפילו לא יום אחד. היא אמרה שמעייף לה שיהיו בסביבתה. פעם אחת מלך השמש העיר לה על התנהגות הבת הבכורה והיא ענתה לו בכתב "אני לא מכירה אותה יותר טוב ממך, הוד מלכותך, לא לקחתי חלק בחינוך ילדיי"

והאב? פיליפ השני מאורליאן היה בדיוק ההיפך שנון, אינטליגנטי, מוכשר, אבל לואי ה-14 מלך השמש דאג לכך שלפיליפ יהיו מעט הזדמנויות להשתמש בכישוריו. מכאן הוא הפך להיות מתוסכל, מפונק ומילא את ימיו (ולילותיו) פשוט בהוללות. אפילו אמא שלו אמרה "הוא משוגע על נשים בתנאי שהן עם מזג טוב, נראות טוב, חובבות אוכל ושתיה ו...לא עסוקות במראה שלהן". הוא היה מרדן, אהב לזעזע את החברה השמרנית הצרפתית, הוא סירב להסתיר את היותו "חולה נשים" והיה כל כך גס רוח שרעייתו התביישה להזמין אנשים אליהם לארוחות. יחד עם כל זאת הוא היה אבא אוהב לילדיו הגדלים.

הבת הבכורה שלהם מתה כתינוקת, שנה לאחר מכן נולדה מארי לואיז. בגיל שש היא חלתה באופן אנוש עד כדי כך שהרופאים לא נתנו לה סיכוי חיים, הם אפילו חשבו שהיא מתה. האב המיואש זרק את כל הרופאים וטיפל בה באופן אישי עד... שהחלימה ומאז פינק אותה מאד. היא הייתה בלתי ממושמעת וסירבה אפילו ללמוד לרקוד ,מה שכל נסיכה צריכה לדעת אבל מצד שני שרה יפה והיה לה כישרון חיקוי לא רע. בגיל 14 היא התגוררה עם נשות החצר בפאלה רויאל בפריז. אימה האמביציוזית כבר תכננה את הנישואים שלה עם שרל דוכס ברי (כמו גבינת ברי, הדוכסות כולה). המלך לואי ה-14 הסבא שלה התנגד בהתחלה לנישואים אלו. הסיבה? לא בגלל ההיבט הפוליטי אלא כי היא הייתה שמנמונת בלשון המעטה והוא חשש שהיא לא תוכל להיכנס להריון. מארי לואיז התחילה דיאטה רצחנית במשך שנה שלמה, בקושי אכלה ועשתה תרגילי ספורט ו...רזתה יפה ואז סבא הסכים לנישואים. הטקס היה ב-1710 בקפלה של ארמון וורסאי. אימה הקרה רבה איתה ביום נישואיה כי האב נתן לה במתנה עגילי יהלומים לחתונה, ודווקא האימא רצתה אותם.

החתן דוכס ברי הצעיר שלא היה מוטרד מהמראה השמנמן של מארי לואיז, הוא היה בחור צעיר והומו, לא מאד חכם, התחביב העיקרי שלו היה לרכב על סוסים, ציד, לשחק קלפים ולאכול טוב. סבתה של מארי אמרה עליו "הוא לא היה כל כך טיפש אם הוא לא היה גדל בבורות כזו, אבל הוא לא יודע כלום".

מארי לואיז תיעבה אותו. היא גם לא ידעה להתנהג בחצר הארמון  וננזפה מספר פעמים על ידי סבה. בהריון הראשון שלה בגיל 15 הייתה צריכה לשכב בשמירת הריון, היא הפכה לעצבנית מאד, בעלה לא הצליח לפייס אותה והיו סצנות רציניות שם. הרכילות החלה לדבר על גילוי עריות בין פיליפ מאורליאן ובתו, אבל מעולם לא הוכחה. באותה עת כל חצר המלוכה נדדה לארמון פונטנבלו, ובניגוד להמלצת הרופא החד משמעית, מלך השמש התעקש שמארי תצטרף - ואכן היא עשתה זאת, חלתה בעת הנסיעה וילדה תינוקת שמתה תוך מספר שעות ספור.

אם מארי לואיז הייתה רוצה יכלה להיות נעימה לסביבה, אבל הייתה בעלת מזג אלים וגאוותנית מאד. אחרי שגיסה מת, בעלה הפך להיות הראשון בשושלת לירושה ומצבי הרוח שלה השתפרו קצת. שוב הייתה בהריון, שוב ילדה בן שמת אחרי שבועיים. המלך (סבא) התייחס אליה מאד ברחמנות וחיבה אפילו השאיל לה את תכשיטי הכתר לאחד מהאירועים בארמון. היא הייתה אייקון אופנה, הבגדים שלה היו מהטובים שיש, מכוסים באבני חן. היא הייתה מוזיקאית מצוינת, שרה בכישרון לא מבוטל, והכי אהבה מסיבות, אוכל והימורים. סבתה אמרה עליה "יותר כועסת וחוצפנית מאי פעם".

בהתחלה הנסיך שרל, שהיה חלש מאד, לא היה מוטרד מאד מהמזג האלים שלה, הוא ניסה לרצות אותה, אפילו לאהוב אותה. היא הייתה גסה בהתנהגותה, החזיקה מאהבים באופן גלוי, הרגלי אכילה ושתייה – שכל ארוחה הסתיימה בהקאה והשתכרות. היא לא השאירה לו זמן בלוח השעות העמוס שלה בין ציד לעיסוקים אחרים. אבל בכל פעם שהיו לה רגעים פנויים היא נתנה אותם לאביה. היא בילתה עם אבא שעות לבד. הוא היה צייר מוכשר ואף צייר אותה בעירום. עם השנים גדלו השמועות על גילוי עריות ולא ניתן כבר להשתיקן. השמועות גם טענו שההריון הוא לא של בעלה אלא מאביה. כמובן שהארמון על יחצניו הכחיש קשר כזה. מארי הייתה קפריזית ולא פעם התנהגה באכזריות ואלימות גם כלפי אביה "התייחסה אליו יותר גרוע ממשרת". שרל מאורליאן המשיך לספוג כל גחמה של הבת, שרל הבעל- בער מקנאה על מערכת היחסים הזו.

להגיד שאהבו אותה? לא בדיוק, אחד הדוכסים כתב "יהירותה גובלת בטיפשות, חסרת צניעות, עשתה כל מה שיכלה להפוך את דוכס ברי לחסר דת (לוותר על הדת). מנהלת רומנים בצורה כל כך לא דיסקרטית שהוא גילה עליהם מייד. פגישותיה היום יומיות עם הדוכס מאורליאן (אביה), הביאה אותו (את שרל, בעלה) לתחושה של לא רצוי".

ב-1713 לשרל מברי נמאס מהתקפי הזעם של רעייתו והחל ברומן עם החדרנית שלה. בתגובה מארי לואיז לקחה כמאהב את אחד הפרשים של בעלה, חתיך לא נורמלי ופרש טוב אבל איך אמרו עליו "יותר גוף מאשר מוח". חוסר הדיסקרטיות של מארי הכעיס את שרל מברי והוא בעט בה פעם אחת ואיים לכלוא אותה במנזר הרבה פעמים. ב-1714 שרל נפל מסוסו בשעת מסע ציד, ואחרי כמה ימים והקזות דם הוא נפטר. מארי לואיז הפכה לאלמנה בת 18. היא לא התאבלה על מות בעלה או הצטערה על כך, אבל התקפי הזעם שלה היו על הפיכתה מהפוטנציאל להיות הגברת הראשונה של צרפת לסתם אלמנה מיותרת.

היא נשארה במיטה, הורתה לעטר את כל הדירה בשחור, חלונות ווילונות סגורים. היא כמובן הייתה שוב בהריון, וילדה שוב תינוק שחי שעות ספורות.

עם מותו של מלך צרפת - מלך השמש, הדוכס מאורליאן הפך להיות העוצר של צרפת. היא איבדה עכשיו כל עכבה והקדישה את החיים מכאן להגזמות. היא ביקשה מאביה את ארמון לוקסמבורג למגורים. הוא נעתר לבקשתה והיא הורתה לאימה וסבתה לעזוב את הארמון (שתיהן גרו שם קודם), היא מינתה את המאהב התורן שלה לראש המשמר שלה. בפועל מארי לואיז הפכה להיות בת הלוויה של אביה לכל האירועים. היא הייתה מהמרת כפייתית והפסידה סכומי עתק. היא התמכרה לאלכוהול. אביה היה מגיע לסעוד עם מאהביה בארמון לוקסמבורג בפריז, בעוד היא במקביל סועדת עם הפילגש שלו בפאלה רויאל. היא גם לקחה חלק פעיל בארוחות הערב הידועות לשימצה של פאלה רויאל, שהיו יותר אורגיות מאשר ארוחות. היא אכלה הרבה מאד. בגיל 20 הייתה שמנה מאד. היא אכלה כל היום, לא אהבה פעילות גופנית חוץ מציד וכמו אימה הייתה עצלנית מאד.

היא הייתה הראשונה לחגוג בכל פסטיבל ונשף, דירתה והכרכרות שלה היו מעוטרות בלבן וכסף, מאוחר יותר החליפה את הכול לזהב. היא הייתה זללנית ללא גבולות - באחד האירועים בארוחת נשף הוגשו 132 מנות טעימה, 32 סוגי מרקים, 60 מנות ראשונות קרות, 130 מנות ראשונות חמות וכן הלאה... אפילו המנה האחרונה היו 100 סלים של פירות טריים ו 94 סלים של פירות מיובשים, 106 ליפתנים, ו-50 צלחות של פירות קפואים (סוג של סורבה). זו הייתה ארוחת ערב לכבוד הדוכסית של לוריין ולא היה שום קשר בין הכמויות למספר המשתתפים. באחד האירועים היא עשתה בושות עם עוד 2 נשים צעירות שהתפשטו לחלוטין. כאשר ננזפה היא אמרה "פחות מביך להחצין חטאים מאשר להתוודות עליהם (בכנסייה).

סביר להניח שהיא הייתה בולימית במונחים של היום. החל מגיל ההתבגרות ששלחו אותה לרזות כדי להתחתן עם שרל מברי, וההקשר בין אי הפוריות שלה, או אי היכולת להביא ילד חי לעולם לגופה השמנמן- המשקל היה בהחלט נושא לדיון. כמו בנות אחרות עם בולמיה מארי לואיז העדיפה אוכל רך כמו פירות שמנת וסלטים. היא תמיד הקיאה את כל מה שאכלה ואז...חזרה לאכול.

ב-1716 חל שינוי משמעותי בהתנהגותה. היא התאהבה בארמנד ד'אידי רוזן גיום. הוא היה צהבהב פנים, נמוך, שמן ועם פצעוני בגרות, לא היה חכם או משעשע - אבל....כנראה שהיה מצויד להפליא. היא התחתנה איתו בסתר בסתיו. הוא הציק לה והיא ספגה את זה. עם הזמן היא הפכה לנשלטת על ידו, ממש סוג של שפחה. בבוקר הייתה שולחת לו הודעות ושאלות כמו מה תרצה שאלבש? וכשמילאה את ההנחיה הוא הפך את הכול שוב ושוב. הוא לגמרי שיעבד אותה ושלל את חירותה, היא הפכה לנוירוטית ממש. פחדה למות, בכתה רבות. המוזר שגם הלכה לכנסייה, הפכה למתוקה וצנועה ואפילו סוג של טירוף מאניה דתית, צומות קשוחים, הלקאה עצמית, חרטות ווידויים. ואז... חזרה לארמון ואורח החיים הפרוע ותענוגותיו.

אביה, זימן את בני הזוג אליו לדון בנישואים השערורייתיים לאדם רחוק ממעמדה, או כמו שהוא הגדיר זאת "נישואים לאף אחד?". עד מהרה מארי לואיז נכנסה להריון ממנו, המשיכה לאכול ולשתות באופן בלתי מבוקר, לא פלא שחלתה קשה, בתחילת 1719. הכמרים סירבו להיכנס לארמון לבצע את הטקס האחרון (פרידה מהעולם) כל עוד ה"בעל" נמצא שם. היא סירבה לציית והייתה אמורה לעלות לשמיים בלי ברכת האל. מזל שיש אבא שיודע איך לצאת מהמבוי הסתום - הוא הורה לרוזן ארמנד ד'איידי להצטרף לגדוד הצבאי שלו שחנה רחוק מאד בספרד. מארי לואיז נותרה לבד. לא מתה. ולאחר לידת בתה היא החלימה לאיטה, אבל הנזקים הבריאותיים היו כבר בלתי הפיכים.

הביקורים של אביה בביתה הלכו ופחתו. היא ארגנה באחת הטירות (מדון) ארוחת ערב לכבודו אבל הצטננה באוויר הלילה, נשארה עם חום ולאורך כמה חודשים סבלה מכאבים בגפיים. ביולי היא נפטרה, זמן קצר אחרי יומולדת 24 וכן— שוב בהריון. הצער של אביה היה בלתי נסבל והוא נפטר לאחר 4 שנים של אבל קשה.