שארל התשיעי – המלך העצבני מאד שאהב דם ופחות הוגונוטים

1550-1574

נולד ב-1550 כבן הצעיר של אנרי השני מלך צרפת וקתרין דה מדיצ'י אשתו. מיד אחרי לידתו האב חזר לארמונה של המאהבת הותיקה שלו דיאן דה פואטיה, סיפור אהבתם מופיע בכל תיאור של ארמונות עמק הלואר ובעיקר טירת שנונסו. בכל מקרה שרל בתור ילד נסע לעיתים קרובות לבלות עם אביו בטירתה של דיאן ביער - שם היו גנים, גן חיות, עם מבחר לא קטן של חיות לשחק איתם. לא רק זה אלא שחקנים נודדים נקראו לשעשע את הילדים. גם קתרין דה מדיצ'י עסקה רבות בשעשוע ועינוג הילד הצעיר. במקביל נדדו בין הארמונות מחשש למגיפות ומחלות. לא סתם משרתת שהגישה חלב שהחמיץ איבדה את חייה. היו לו מחנכים ומורים רבים - הוא לא אהב ללמוד אבל היה ילד מרָצֵה לאמו.

עכשיו הסיפור המשפחתי

אבא אנרי נפח את נשמתו.

האח הגדול פרנסואה השני (שהיה הבעל של מרי מלכת הסקוטים גם) בן 15 ירש את הכתר הצרפתי ב-1560 ואמא קתרין דה מדיצ'י שימשה בפועל כעוצרת-מלכה.

פרנסואה גם היה חולה ו...נפטר באותה שנה.

האחות נישאה למלך ספרד ובכל מקרה לא ספרו אותה בחשבון.

אז הכתירו אותו (1560) ילד בכיתה ד' - בתור מלך צרפת. כמובן שאימו ניהלה את המדינה כעוצרת בשמו.

ב-1563 הילד כבר בר מצווה בן 13, ולכן החליטו שהוא יכול לנהל את המדינה לבד, בלי אימא מאחוריו --- כמובן שזה לא קרה בפועל. הוא המשיך להפנות אליה את כל ההחלטות. יום אחד כאשר המלכה האם נפגשה בחדריה עם נציג האפיפיור בפגישה חשובה - שרל וקבוצת חברים התחפשו לקרדינלים, בישופים ופרצו לחדרה כשהוא רכוב על חמור. קתרין צחקה ונהנתה. נציג האפיפיור הרבה פחות וגם דווח על הכול בחזרה ברומא.

המלכה האם החליטה לצאת למסע הופעות של שנתיים ברחבי הממלכה עם החצר ועם המלך. תחילת הסיבוב היה בפסטיבל מפואר בטירת פונטנבלו. שם שרל ביים טורניר אבירים ודו קרב בין אנשים שונים, כשהוא רעול פנים. לאחר מספר ימים הוא נתקל בחזירה עם חזרזירים שרק הומלטו, החזירה תקפה אותו כשניסה לקחת את הגור. הוא הרג את כל הגורים ואת האם בפרץ זעם. הייתה לו חיבה לדם. הוא התרגש והתלהב ממראה דם, במיוחד במסעות ציד, חיבתו זו הייתה חריגה גם בסטנדרטים של אותה תקופה. היה ילד חלוש וחולני, וכנראה גם לא בדיוק יפה מראה. למרות זאת אהב ספורט, טניס במיוחד והיה צריך לנוח זמן רב אחרי פעילות. כתב שירה, אבל יחד עם זאת הייתה לו התנהגות בלתי יציבה. הוא השתתף בטקס טבילה של בן אחותו והפמליה עזבה את ליון במהירות לאחר שהתפרצה שם מגיפה שלא הייתה קורונה. אותו חורף היה קר מאד - ואפילו בקרקסון בדרום צרפת ירד שלג - אותו ראה פעם ראשונה והתלהב כמו כל ילד להשתתף במלחמת שלג.

אבל הסיבוב ברחבי צרפת לא היה בדיוק משחק ילדים, קתרין דה מדיצ'י לאורך כל הסיבוב אירגנה לעצמה בני ברית. בקיץ 1565 הם נפגשו ליד הגבול הספרדי עם אליזבת (אחותו, בתה של קתרין) שהייתה אשתו השלישית של פילפה השלישי מלך ספרד. אליזבת הודתה כי כל פעם שקיבלה מכתב מלכותי מאמה רעדה מפחד, וגם ילדים אחרים אמרו זאת. ההוגונוטים חשבו שהפגישה נועדה ליצור ברית עם ספרד (אולי?) הקתולית נגדם והחלו ליצור מתקפות מנע. למעשה זו הייתה התחלת מלחמת שמונים השנים.

הפסקה היסטורית קטנה-אלו היו השנים של מלחמת הדת בצרפת. בין הקתולים להוגנוטים הפרוטנסטים. בית גיז תמך בקתולים ואילו בית בורבון בהוגונוטים.

קתרין דה מדיצ'י ניסתה לתמרן בין בית גיז לבין בורבון ובלבד שהילד ישאר המלך של כולם. היא חששה שאחד הצדדים ינצח וישתלט על הכתר. מלחמות הדת היו אנדרלמוסיה שלמה בצרפת - ביזה, רצח, הכול היה מותר.

שרל התשיעי היה חולני, התקפי עצבים ואימא שתלטנית - טוב לא יצא מזה.

היא חששה מהבנים הגדלים שלה, והקושי שלה להפעיל עליהם את סמכותה כמו שיכלה בעבר. היא שיחקה במעמד הבנים, בקנאה הטבעית בין אחים מוצלחים יותר ופחות. היא השתמשה בכל מניפולציה רגשית כדי להביא את שרל לתובנות שרצתה כי ידעה שהוא מקנא וחושש מאחיו אנזו' שהיה יותר חביב על האם. עם הזמן אנז'ו נטה יותר ויותר לכוון הקתוליות. האדמירל ג'ספר דה קוליני שהוביל את ההוגונוטים למתקפה על פריז, הצטרף בשנת 1570 לחצר המלוכה בארמון בלוא בעמק הלואר. שרל הפך אותו למדריך רוחני ויועץ ועד מהרה בעצם קוליני השתלט על קבלת ההחלטות של שרל התשיעי. קוליני שכנע את שרל לשלוח צבא לסייע לפרוטנסטים בארצות השפלה (בלגיה והולנד של ימינו) נגד מלך ספרד הקתולי ששלט שם. הגבול של ארצות השפלה עם צרפת היה באזור דרום בלגיה של היום, שרל התשיעי מאד לא אהב את המחנות הצבאיים הספרדים שם. בקיצור הוא שלח מכתב לאחד הבכירים במלוכה של בית אורנז' - נסאו עם הצהרת כוונות לסיוע והבטחה מצידם לקבל את פלנדריה וארטואה (בלגיה של היום).

אוהו, קתרין דה מדיצ'י ממש לא אהבה את הכוון הזה. היא השתדלה בכל מאודה להרחיק את דה קוליני שאיים על ההגמוניה וההשפעה שלה בחצר. הקתולים הזהירו אותה כי ההוגונוטים מתכוונים לחטוף אותה ואת שרל התשיעי וכאן היא נתנה הסכמה לרצח אדמירל קוליני.

ככל ששרל התבגר, הוא אכן הפך לגבוה וחזק פיזית, אבל כל היתר היה על הפנים. כל גופו נתמך על רגליים ארוכות מעוותות, הוא לא יכול היה ללכת ישר, הזרועות תלויות, גופו נחלש עם כל משבר... הוא נטה לחלות במחלות זיהומיות ובשלבים יותר מאוחרים גם בדמנציה הנלוות לזיהומים אלו, היה לו רופא מנתח פרטי צמוד בשל מחלות הדם.

 הוא היה מאד אמוציונלי ולא שכלתני. הוא היה לא מאוזן נפשית אפילו ברמת הגדרה של אי שפיות. הוא היה נתקף התפרצויות זעם מטורפות שאפילו אמו חששה ממנו. רק אחת הצליחה להרגיע אותו במצבים כאלו- אחותו מרגוט. אהבתו לדם ולרצח הייתה בלתי נשלטת, הוא עינה וביתר חיות, הצליף באנשים עד זוב דם.

כמו אחיו הבכור פרנסואה, הוא חלה בשחפת בקיץ 1568. הוא הזה בהתקפי חום. אבל הצליח לתקופת מה להתאושש מהמחלה עד שחלה שוב, דימם והיה נראה כי הוא בסוף ימיו - והוא הצליח להתאושש מספיק כדי למלא משימות.

בראשית 1569 התאהב שרל התשיעי בבחורה חמה ופשוטה מארי טצ'ט, אמו עודדה את הרומן כי היא סיפקה לו קצת שלווה. בהמשך היא גם ילדה לו בן.

ב-1570 והוא בן 20 השיאו אותו לאליזבט מאוסטריה שהייתה בת 16, עדינה ומאד אדוקה קתולית. עד מהרה הוא למד לאהוב גם אותה (וגם את הפילגש) היא ילדה לו בת שמתה בילדותה. הפילגש והיא התיידדו למרבית הפלא, אליזבט נהגה לבלות את הימים והלילות בתפילות ואילו מארי במיטתו של שרל - הסדר מעולה לכל הצדדים.

החתונה של מרגט (ליל ברתולומאוס הקדוש)

אחותו האהובה של שרל התשיעי, מרגוט התאהבה ברוזן הנרי דה גיז והשניים החליפו פתקי אהבה דרך אחת מנשות החצר שלה. השניים אפילו התגלו באחד מחדרי השינה במסדרון רחוק של הלובר. גיז ברח מהחלון אבל המלך רתח, הוא התגלגל על הרצפה, קרע את שיערו, ונשבע להרוג את גיז. כאשר הוא קצת נרגע מההתקף הוא פרץ לחדרה של אמו בחמש בבוקר כשהוא לבוש בכותנת הלילה שלו הוא דרש שאחותו תסולק מייד. מרגוט ששמעה את המהומה - נכנסה גם היא לחדר האם ואז שרל תקף אותה באגרופים, היא נפלה לרצפה והתעלפה. האם הייתה צריכה להעיר את הנסיכה, לחבוש אותה ולארגן אותה למצב של נסיעה. גיז– אגב התחתן די מהר עם אלמנה עשירה.

קתרין האם ושרל החליטו כי צריך לחתן את מרגט עם הנרי מבורבון מלך נווארה. היא הכירה את הבחור וסלדה ממנו ואפשר להבין. היא הייתה עדינה ונקייה - והתרחצה פעם ביום, הוא התנגד לרחצה וגם פעם בשנה זה היה יותר מדי בשבילו. הוא הסריח כמו עשרה ראשי שום היא אמרה. היא שכבה בוכה שעות על גבי שעות, אח"כ נכנסה לשביתת דיבור - כלום לא עזר.

המתח בין מרגוט לאמא ואחיה היה גדול. הסיבה לנישואים הייתה ברורה, בית נווארה היה פרוטסנטי - ככה אפשר לאחד את שני הזרמים הדתיים. החתונה התקיימה ביום חם של אוגוסט באוויר הפתוח. היא הולבשה בהידור, אבל כאשר נשאלה על ידי הקרדינל אם תסכים לקבל אותו לבעלה - היא לא ענתה. אחיה המלך שרל צעד קדימה ודחף את ראשה כלפי מטה לאות הסכמה.

באותה עת היו רבים ששיכנעו את קתרין כי קוליני מרעיל את המלך נגדם ויש להיפטר ממנו. הם שכרו רוצח שכיר שהיה קצת שלומיאל ירה בקוליני ליד הלובר בפריז, ורק פצע אותו בידו. שרל שלח מייד מנתח להצילו, קרא לו "אבא שלי" עם הרבה רגש. מחוץ לפריז התרכז כעת צבא של 400 איש הוגונוטים בראשות אחיו של דה קוליני, אלו דרשו צדק. השמועה נפצה כי ההוגונטים בכלל מתכננים מרד במלוכה. 

קתרין ואחרים ניסו לשכנע את שרל התשיעי כי את הזעם שלו נגד קתרין (כן, הוא חשב על אימא בתור אוייב) יש להפנות נגד ההוגונוטים עצמם. הוא היה לחוץ רגשית על הגבול המסוגלות. הוא קיבל התקף זעם, צעק, קצף עלה פיו "הרוג את האדמירל דה קולני, אם אתה רוצה אבל אתה חייב להרוג את כל ההוגונוטים ,את כולם את כולם"

אכן ב-24.8.1572 החל טבח ליל ברתולמאוס הקדוש. בו נרצחו על ידי הקתולים יותר מ-7000 איש ברחבי צרפת כולל קוליני עצמו וגופתו הושלכה לרחוב.

מעיתוי זה, הוא סבל מיסורי מצפון, היה בדיכאון, הזעם שלו הפך להיות אלים כל כך ששומריו ואנשי חצרו חששו לחייהם. עד סוף 1573 הוא עבר תקופות של שיטיון מוחלט. הוא מת משחפת ב-1574 כולה בן 24.

אנרי אחיו ירש אותו (אנרי השלישי).