אריק ה-14 משוודיה הפראנואידי שהורעל במרק אפונים

1533-1577

אריק נולד בטירה המשפחתית כבנם של גוסטב וואסה מלך שוודיה ואמו קתרין מדוכסות גרמנית. עוד לפני שהיה בן שנתיים אימו נפטרה ואביו נישא בשנית לאשת אצולה שוודית. הוא חונך על ידי מורים ומלומדים היה ילד אינטליגנטי מאד (היסטוריה, שפות, מתמטיקה, אסטרולוגיה, יכולת כתיבה). נסיך רנסנס רב יכולות וכישורים. את חינוכו קיבל יחד עם אחיו למחצה והיה הבולט בין השניים.

האבא - גוסטב וואסה, היה אציל שוודי שהוכתר למלך ב-1523 כעשור לפני הולדת הבן. גוסטב איחד את שבדיה במאבק לעצמאות, היה איש פוליטי ערמומי ועם יכולת מנהיגות גדולה. יחד עם זאת מזגו היה אלים מאד, אומרים שבעת כעס הוא התנהג כמו מטורף. סיפור על צורף בחצר הארמון שלקח יום חופש בלי לבקש רשות הוכה אישית על ידי גוסטב עד שמת מהמכות. כאשר בתו ססיל הכעיסה אותו, הוא משך אותה בשיערה ועקר אותו מהשורש. מזכיר שהרגיז אותו נרדף על ידי גוסטב עם פגיון בידו סביב חצר הטירה. לקראת סוף תקופת שלטונו הוא הפך לסנילי. למרות האישיות הקפריזית שלו הוא זכור לטובה בהיסטוריה השבדית כמלך שתרם לאומה.

ב-1555 גוסטב יצא למערכת קרבות מול רוסיה ומינה את אריק בנו כעוצר במקומו (היה צעיר בן 22). עם חזרתו לארמון, גוסטב העניק לאריק כמה מחוזות לשליטה כולל קאלמאר. אריק הקיף את עצמו בקבוצת צעירים משכילים ומוכשרים ללא קשר לרקע המעמדי (פשוטי עם גם) והם חיו באורח חיים נהנתני. אריק אהב אוכל ושתיה, מוזיקה אומנות ובגדים. הוא היה חתיך בגובה 1.80 מטר, רכב מעולה על סוסים, שחיין רקדן ובקיצור עלם חמודות שאהב את החיים הטובים. הבעיה היחידה שלו הייתה השתיינות ללא גבול. גוסטב המלך לא יכול היה לסבול את חבורת הידידים של בנו וקרא להם "קבוצת קרפדות" וזו לא הייתה מחמאה.

אריק ידע ששיפור מעמדו יהיה דרך נישואים, הוא התמודד שלש שנים על ליבה של אליזבט הראשונה לבית טיודור, שלח לה מכתבי אהבה בלטינית, שלח את אחיו למחצה לדבר על ליבה, האח פיזר כסף כמו מקלחת של כוכבים נופלים בשמי לונדון עם הבטחה מפורשת כי אריק יפזר זהב. אליזבט השאירה אותו מתנדנד במשך שנים לא מעטות, למרות שלה היה ברור שהיא לא מתכננת להינשא לו. הוא הפך להיות יותר ויותר אובססיבי גם כאשר אליזבט כבר שלחה תשובות שליליות. הוא תכנן להגיע ללונדון לפתות אותה אישית, אבל הצי שלו סירב להפליג. גם חיזוריו אחרי מרי מלכת הסקוטים כמו עם עוד 2 נסיכות אחרות לא הניבו כלום. כולם ידעו על אופיו ההפכפך ולא רצו אותו אפילו שהיה חתיך. הצעות הנישואים האלו שלו בתור יורש העצר היו לגמרי בניגוד לרצון אביו והמתח בניהם גדל.

ב-1560 אביו פרש ואריק החליף אותו כמלך שבדיה. הוא היה אחוז שגעון גדלות, הוא עיצב את הטירה המלכותית מימי הביניים בפאר שלא היה מוכר עד אז. הוא הורה לכולם לקרוא לו "הוד מלכותו" (פעם ראשונה בהיסטוריה של שבדיה) היה פזרן נוראי, ובאותה נשימה היה חסר ביטחון נוראי. חשש שמשפחה אחרת שבדית תחמוד את המלוכה, כל אצילי שבדיה היו חשודים בעיניו והוא הפך לפראנואיד.

במקביל אריק וחבריו התמכרו לחיים הטובים ולאורגיות שהיו נהוגות בחצר. מיחסיו עם פלגשו אגדה פרסדוטר נולדו שלש בנות, ומיחסיו עם פילגש אחרת קארין מסדוטר שהייתה בתו של סוהר (ממש לא בת אצולה) נולד בת ובן. הוא התחתן אתה בסתר ב-1568 ונולדו שני ילדים שמתו כתינוקות. האצולה השבדית התקשתה מאד לקבל את נישואי הסתר, את אי ההזמנה לחתונה ו...את בחירת הכלה מפשוטי העם. אריק מצד שני היה כל כך חסר בטחון שחשד כי צוחקים עליו ובחירת הכלה שלו.

אריק שאף להפוך את שבדיה למעצמה דומיננטית באזור הבלטי, לשם כך היו הרבה מלחמות בתקופתו - מלחמת שבע השנים הנורדיות נגד דנמרק ופולין שגרר גם אלימות רבה נגד האזרחים. נכון שלפעמים אריק יצא למסעות המלחמה ופיקוד, אבל רוב הזמן הוא היה עם אוסף חבריו (הצפרדעים המקרקרות כפי שאביו קרא להם) באחת הטירות שלו.

ב-1562 אחיו למחצה התחתן עם נסיכה פולניה, זה היה בניגוד מוחלט למדיניות של אריק ונחשב בעיניו בתור בגידה וחתרנות - והתוצאה הייתה כליאתו של יוהן אחיו למחצה, סגירת חשבון של קנאת אחים, הוצאה להורג של המשרתים והאצילים הנאמנים ליוהן. אבל בסופו של דבר יוהן שוחרר ושניהם התחבקו ובכו.

לאט לאט מצבו של אריק החמיר, הוא הפך להיות יותר סכיזופרני ועם התנהגות של טירוף אלים. שני שומרים הוצאו להורג כי "עיצבנו את המלך" אם מישהו חייך או לחש בנוכחות הוא האמין שלועגים לו. כל תנועה פיזית פתאומית (אפילו שיעול) מבחינתו זוהי התחלה של מזימה נגדו. מי שהתלבש בהידור נכלא כי הוא בטח רוצה לפתות את נשות החצר. הוא היה מסתובב במסדרונות הארמון עם חרב שלופה.

למרות שהאצילים לא אהבו אותו, לא היה ניסיון להדחה. ב-1567 הוא הורה על מעצר מספר אריסטוקרטים ודן אותם למוות. משפחה סטורה נכלאו בעוון בגידה - 5 בני משפחה אחת. אריק הודיע כי הוא הולך להיפגש עם נילס סטורה למצוא דרכים לפיוס. הגיע אל הטירה בה היה כלוא ישר לתאו של נילס - דקר אותו למוות, הורה לשומרים להרוג את כל האסירים בטירה, עלה על סוסו ורכב אל היער מחפש תוקפים דימיוניים. המורה שלו עקב אחריו כדי לנסות להרגיע אותו, זה עלה לו בחייו ואריק דקר גם אותו למוות. הוא נטש את הסוסים והמשיך לנדוד ביער רגלית במשך כמה ימים מלא חרטה בתקופה זו הוא גם חשב שהוא בעצם אחיו (ולא פעם ראשונה שדמיין זאת). לאחר מכן ארגן הלוויה מפוארת עבורם. מכאן החלה הדרדרות נפשית חמורה - דיכאון כבד והזנחת עינייני המדינה.

במהלך תקופה זו מועצת הממלכה ניסתה להשתלט על השלטון, אחרי חצי שנה מצבו של אריק השתפר והוא החזיר לתפקידו את חברו ויועצו יורן פרסון שהיה שנוא מאד על הציבור. הוא היה זה שניסה לרסן את אריק אבל הוא נתפס כהשפעה מרושעת. האדם הנוסף בו נתן אמון הייתה אישתו. האצולה לא אהבה את השניים.

ב-1586 שני חצאי אחיו יוהן וקארל כבשו את שטוקהולם ואריק נכנע להם, ויוהן הוכרז בתור המלך יוהן השלישי (1569). אריק הובא לדין אבל היועץ שלו לקח את האחריות על הכול. הוא הודח באופן רשמי ונכלא עם אשתו וילדיו הצעירים, שני הבנים הנוספים נולדו בשבי. מאוחר יותר הוא הופרד מאשתו וילדיו ועבר מטירה לטירה, עם התקפי פרנויה קשים, הוא דאג וחשש ממזימות נגדו, חשש שהלך וגבר. ב-1577 אריק מת בייסורים קשים בטירת אורביהוס, כנראה הורעל בארסן מעורב במרק האפונה שהוא מאד אהב. אלמנתו קיבלה קצבה ואדמות ונותרה בחיים עוד 35 שנה. בנם היחיד ששרד גוסטב - ירש את המומים הנפשיים של אביו ומת ללא ילדים.

בקיצור- פראנואיד שחשש מהכול וכנראה הייתה לו גם סיבה טובה (מרק האפונה)