ג'ורג'השלישי בכותנת המשוגעים
1738-1820
ג'ורג' השלישי נולד בלונדון ב-1738 כנכדו של ג'ורג' השני (אגב הנסיך ג'ורג' הבן הבכור של ווילאם וקיט מידלטון, יקרא בבוא העת אחרי סבא צ'רלס ואבא ווילאם - ג'ורג' השביעי). הוא היה בנו של פרדריק נסיך ווילס. כמה מילים על ההורים - פרדריק שהיה קרוי "פרד המסכן" כי שני הוריו תיעבו אותו, הם לא חסכו ממנו עלבונות - "הרשע הגדול ביותר שנולד בעולם" אמר עליו אביו, אחותו קרולין אמרה "הלוואי שימות וכולנו נעבור על פני ארונו עם בפנים מחייכות". פרדריק השנוא היה ילד נעים, אהב מוסיקה ובהמשך חינך את ילדיו לאהוב גם אמנות ומוסיקה.
אמו הייתה אוגוסטה נסיכת סקסה-גוטה, שתי נסיכויות גרמניות. אותה עת בית המלוכה הבריטי היה ממש מעורבב עם בתי אצולה ואצולה גרמניים. הוא נולד כפג בחודש שביעי, לא הניחו שהוא ישרוד ולכן הכמרים מיהרו להטביל אותו ביום הלידה כדי שימות כנוצרי. לא הצליח להם ואחרי חודש שוב הטבילו אותו והפעם בטקס רשמי כי הילד שרד. אביו דאג לחינוכו וחינוך אחיו, מורים פרטיים - לימודי מדע, ספורט, סייף, רכיבה, שפות רבות - הוא היה המלך האנגלי הראשון שקיבל חינוך מסודר וגם ידע לדבר אנגלית - עד אז כול המלכים דיברו בכלל גרמנית. המחנך שלו התלונן על רמת קשב נמוכה וסבלנות קצרה. כשהעירו לו הוא נהיה זעפן. בגיל 20 עדיין כתב כמו ילד צעיר.
הסבא שסלד מבנו, גם לא התעניין בנכדים. ב-1751 האב מת באופן בלתי צפוי מפציעה, וג'ורג הפך להיות יורש העצר בגיל 13. לקראת גיל 18 הסבא הציע לו לקבל ארמון לעצמו (סנט ג'יימס בלונדון) אבל אמא התנגדה שהילד יצא מהבית ויתקלקל. לאם היה "ידיד" שתמך בה, שאומרים שהיה יפה תואר במיוחד. אותו רוזן BUTE היה בעל השפעה רבה על הנסיכה אבל לא פחות מכך על בנה, גם לאחר שהפך למלך הוא היה המשפיע העיקרי.
כשהוא היה בן 22 סבו מת והוא ירש את המלוכה, מעכשיו חיפוש הכלה המתאימה הפך למשימה דחופה. ב-1761 הוא נישא לנסיכה שרלוט ממקלנבורג (נסיכות גרמנית כמובן) בקפלה של ארמון סנט גיימס. הנסיכה הייתה עם פה גדול, אף שטוח ושחומה, היא זכתה לכינוי "פני קוף".
זו הייתה הפעם הראשונה בו הם ראו בכלל אחד את השני. אחרי שבועיים שניהם הוכתרו בווסטמינסטר. במהלך הנישואים הם הביאו לעולם 15 ילדים ו... לא הייתה לו מעולם פילגש (בניגוד לסבו וכל דודיו, ובכלל מה שהיה מקובל). סביר להניח שחוש המוסר הגבוה שלו הנחה אותו לקיים את מצוות פרו ורבו ולא לפזול לצדדים.
הוא רכש את ארמון בקינגהם והתגורר בו, גם בארמון קיו וטירת
וינדזור. הוא לא נסע הרבה בעולם ואת רוב ימיו בילה באזור לונדון. בשנות ה-90 של
המאה ה-18 הוא העדיף בית קיץ על שפת הים בווימות בנוסף לארמונות בלונדון רבתי.
הנישואים וההורות עזרו לג'ורג להתמודד עם חוסר הביטחון שלו. הוא
מאד התעניין במוסיקה ובטכנולוגיה חקלאית - הוא קיבל את הכינוי "ג'ורג'
החוואי" בשל כך. אוסף הספרים וכתבי היד שלו היו הבסיס להקמתה העתידית של
ספריית המוזיאון הבריטי. גם המלכה שרלוט אהבה מוסיקה, היסטוריה והיה לה ידע בוטני
נרחב. היא אהבה גם לרקום. ג'ורג' היה נחוש לקיים אורח חיים משפחתי. היא לא הייתה
חשופה לתככנים והשפעות חיצוניות. את הערב הם בילו בבית וב 22.00 הלכו לישון. חצר
בית המלוכה הבריטית באותה עת הייתה הכי משעממת באירופה.
במהלך 1762 ג'ורג' היה חולה חצי שנה ינואר עד יולי - חום, שיעול, נדודי שינה וירידה במשקל וזו לא הייתה קורונה. בינואר 1765 חטף הצטננות אלימה. לעיתים הרגיש טוב יותר והיה עליז ונעים ב-1766 הייתה עוד נסיגה בריאותית. אבל גם ממנה החלים. חוץ מאפיזודות מחלה אלו הוא ניהל אורח חיים בריא - עם מזון דיאטטי והרבה ספורט.
ג'ורג' השלישי היה אב מסור אבל מאד קפדן ומעניש. הבנים היו באחריות חינוך שלו והבנות של שרלוט המלכה. הן היו מבודדות מהעולם ונשלטו ביד ברזל. כאשר המלך נכנס לשיחה עם אחת מבנותיו היא הייתה אמורה לעמוד ולשתוק אלא אם אישר לה לדבר. כשה"שיחה" הסתיימה היא הייתה צריכה לעזוב את החדר בהליכה לאחור. אבל למרות החינוך הנוקשה הוא אהב את ילדיו, כאשר בנו מת בגיל שנתיים הוא היה במצוקה נפשית זו התעצמה כאשר עוד בן שלו מת שנה אחר כך בגיל 4.
באותן שנים הוא חיתן את אחיותיו. את אוגוסטה אחותו השתלטנית חיתן עם צ'רלס נסיך ברונסוויק (גרמניה) אלו היו נישואים אומללים וילדיה היו "מוגבל באינטלקט" "מטומטם מוחלט" "וכמעט עיוור", אלו עוד היו נישואים נסבלים למרות גסותו ואכזריותו של הרוזן. אחותו הצעירה קרולין מתילדה הושאה לכריסטיאן השביעי המלך המטורף של דנמרק - נישואים אלו הסתיימו בביטול הנישואים ובושה גדולה אחרי רומן עם הרופא של המלך. שני אחים שלו נפטרו באותן שנים, ולגבי שני אלו ששרדו התחתנו עם נשים "לא מתאימות" מה שהוביל את ג'ורג' לחוקק את חוק הנישואים המלכותיים - שאומר שכל בן מלוכה מתחת לגיל 25 צריך לקבל את הסכמת הריבון לנישואיהם (בוגרים יותר היו משוחררים מזה).
אני מתייחסת רק להיבט המשפחתי והתפתחות המחלה. אבל אלו היו שנים מאד משמעותיות בהיסטוריה הבריטית וההיסטוריה העולמית. לורד בי שהיה חברו ויועצו ויתר על התפקיד בשל בריאות לקויה, הוא בחר את פרדריק נורת' כראש ממשלה שהיה הכי גרוע בהיסטוריה הבריטית. ככל שג'ורג השלישי התבגר הוא למד לשלוט, אבל עדיין תפס את השלטון באופן נוקשה כנטל וחובה קדושה ואיומה שנכפתה עליו על ידי אלוהים. ג'ורג' היה אדם מאד אדוק ובילה שעות בתפילה.
ב-1775 פרצה מלחמת העצמאות האמריקאית - כאשר האחרונים מחו נגד ניסיונות מיסוי. מדיניותו של ג'ורג' הייתה לכפות על המתיישבים צייתנות מוחלטת, המתיישבים רצו מיסים תמורת ייצוג בפרלמנט. והסוף היה שלום ורסאי ב-1783 ושינוי פני העולם רבים כיום מאשימים את ג'ורג' השלישי בעקשנות שהותירה את בריטניה במלחמה עם המהפכנים האמריקאים, אבל צריך לראות את המדיניות בראי התקופה - הוא פעל כמו שכל מלך היה פועל באותה עת ולא היה מוותר על טריטוריה כזו.
באותה עת התערערה שפיותו עקב מחלה לא ידועה. בשנים האחרונות טוענים כי בשיערו נמצא מינון גבוה של ארסן שאולי הוא הגורם למחלתו. הוא נסע לצ'לטנהם מרחק של 150 ק"מ (לא מקובל עליו) למעיינות חמים כדי לנפוש ולהבריא אבל זה לא עזר. בנובמבר 1788 הוא החל להשתגע, דיבר שעות ללא הפסקה, העלה קצף מפיו, היה אפוף הזיות, התלונן על שריפה, או שקע במלנכוליה קשה. לאורך הזמן היו הבזקים של תבונה. העבירו את משפחת המלוכה לקיו - כי שם הייתה יותר פרטיות ופחות עוברי אורח. רופאיו היו חסרי אונים, הוא השתולל, קרע את הבגדים, כאשר ניבל את הפה - חסמו אותו. השיטה הייתה לכפות אותו בכותנת משוגעים עד שיירגע. הוא תקף מינית עקרת בית, הוא טען שהרוזנת פמברוק (בת 50!) היא אשתו והמלכה ושרלוטה מתחזה, הוא חשב שלונדון מוצפת מים, וקרא לכרית שלו אוקטביוס על שם הבן שלו "שאמור להיוולד היום" (ומת מזמן). היום המומחים סבורים שהוא ועוד בני מלוכה סבלו ממחלה תורשתית נדירה שנקראת פורפיריה - המחלה כוללת הזיות, שיתוק, יתר לחץ דם וכאבים קשים, יש האומרים כי גם וואן גוך חלה בה.
הפרלמנט התדיין לגבי מי יהיה עוצר במקומו (הנסיך מווילס בנו הבכור) ומה יהיו סמכויותיו ואפילו נחקק חוק בהתאם- ו...המלך החלים וקם ממיטת חוליו.
החלמתו של המלך והתגברותו על המחלה הוסיפה לפופולריות שלו, הוא סבל יחד עם זאת מכמה התקפים נוספים של המחלה.
בניו הגדולים היו ילדים בעייתיים, אכזריים ופזיזים. ג'ורג' השלישי היה מגונן הגנת יתר ובשל כך המשיך לגונן על בנו הבכור במיוחד, תקופה ארוכה ניסה יורש העצר - הנסיך מווילס להקים ארמון נפרד, והביך את אביו באמצעות דרבון האופוזיציה. כאשר הנסיך מווילס היה בן 21, ג'ורג' השלישי נכנע והעניק לבנו ארמון והכנסה לעצמו. היחסים בין ג'ורג' הצעיר להוריו החמירו. הם תמיד היו נוקשים, משעממים וביקורתיים והוא - בול ההיפך. התהולל עם נשים ואפילו התחתן עם מריה סמית אלמנה קתולית - ברגע שג'ורג' השלישי גילה זאת - הוא הכריז על הנישואים כלא חוקיים. הנסיך אוגוסוטוס התחתן פעמיים עם נשים לא מתאימות. הנסיך וילאם הביא לעולים במערכת יחסית ארוכה עם פלגשו 10 צאצאים לא חוקיים. שניים היו יותר ממושמעים - פרדריק מיורק התחתן עם נסיכה פרוסית קרובת משפחה, ולאחר 4 שנים הנסיך מווילס ובת דודו קרולין מברונסוויק התחתנו בנישואים אומללים.
במקביל לנסיכות לא היה צ'אנס להינשא ההורים דחו את כל הצעות הנישואים עד אין קץ. הבכורה שרלוט נישאה ביאוש רב למלך פרדריק מווטרמברג שאשתו הראשונה נעלמה באופן מסתורי, אבל היא תיארה את הבריחה מבית ההורים כנס. לאחיותיה לא היה מזל כזה, הנסיכה מרי בגיל 38 התלוותה להורים לבילוי קיץ בווימות' וכתבה לאחותה "המקום יותר משעמם ומטופש ממה שאוצר המילים שלי יכול להביע", אחותה אליזבט דיווחה - "אנחנו ממשיכים להיות צמחוניים משעממים כמו 20 השנה האחרונות". כולן נטרו טינה לאם המלכה, תיארו אותה כילדה מפונקת, אישה טפשה וחסרת חום עדינות או חיבה - לא פשוט להיות נסיכות כנראה.
בנתיים בממלכה המהפכה התעשייתית הובילה לאובדן תעסוקה, עוני ומהפך חברתי, מהומות רבות בשנות ה-70 של המאה, ב-1786 ג'ורג' השלישי עצמו הותקף בסכין, ב-1800 נורה (ופספסו אותו) וגם בתיאטרון ממש באותו ערב מישהו ניסה להתנקש בו - הוא אמר בשיוויון נפש למלכה ולנסיכות "תתרחקו" הקהל יצא מגדרו ושר את ההמנון שלש פעמים.
בתחילת האלף הבאה חזרו התקפי כאבים, בחילות, כאבי בטן, הזעה, ואובדן הכרה - לפחות עוד שתי אפיזודות של מחלה קשה והתאוששות. הוא ידע שהוא נחלש, אמר "צולע מדי מכדי ללכת ללא מקל הליכה" - רגלו התנפחה מאד, הזיות ושוב רופא שנקט בשיטת כותנת המשוגעים. במהלך מחלתו המלכה שרלוט סירבה לישון לצידו ושמרה על הסטטוס של המגורים בנפרד להמשך חייו. הם המשיכו להופיע בציבור כזוג, והיו חברים טובים.
ב-1816 הוא סוף סוף הרשה לנסיכה מרי בת ה-40 להתחתן עם בן דודה "בילי הטיפש" מגלוסטר אנגליה.
אליזבט הורשתה בגיל 48 להינשא לפרדריק השישי מהסה-הומבורג (גרמניה) הוא היה איש מסריח שלא התקלח, אבל הנישואים היו סבירים.
האמא שרלוטה עדיין התנגדה לנישואים, אבל ג'ורג' השלישי החליט כי הגיעה העת. לאף אחת מהן לא היו ילדים. יחד עם זאת ב-1800 הנסיכה סופיה (בת 22) ילדה בן (של מי?), הנסיכה אמיליה חלתה בשחפת ורצתה להתגורר בארמון קיו, מי שטיפל בה הייתה אחותה מרי כי שרלוטה האימא התנגדה לכך "זה אנוכי מצידה לדרוש כל כך הרבה תשומת לב". עם מותה של אמיליה ב-1811 הוא מינה את ג'ורג' הרביעי כעוצר במקומו.
בעקבות מותה של אמיליה, הייתה נסיגה נוספת בבריאותו של ג'ורג' השלישי, עיניו כהו, הוא הזדקן במהירות. הוא הועבר לטירת ווינדזור בה הוחזק כלא שפוי. במקביל הנסיך מווילס - יורש העצר חלה גם מאד, כאבים קשים ומתקרב להזיות. ג'ורג' סבל מאובדן זיכרון ודמנציה. ב-1817 הוא הפך לחירש, יכול היה לדבר הבלים במשך ימים – אחת הפעמים במשך קרוב לשלש יממות רצופות הוא ליהג. שנה לאחר מכן לא יכול היה ללכת. נראה זקן וחולה מאד. התענוגות שלו היו טארט דובדבנים ולנקות את הצ'לו שלו. הוא העביר את ימיו משוטט חסר מנוחה מחדר לחדר, או מכפתר ופותח את כפתורי בגדיו. המלכה מתה בנובמבר 1818, הוא כבר לא היה מודע למותה. גם לא למותו של בנו החביב עליו אדוארד. הוא נחלש, סרב לאכול היה חסר מנוחה ונפטר ב-1820 בגיל 81. לאחר מותו מלך אחריו ג'ורג הרביעי בנו הבכור - במשך עשור ללא צאצאים חוקיים. אחריו היה אחיו וילאם הרביעי - גם ללא צאצאים חוקיים, אחיהם המלכה ויקטוריה האחרונה לבית הנובר בשושלת האנגלית.