שרלוטה היפיפייה מבלגיה שהתכסתה במטפחת אף

Charlotte of Belgium 1840-1927

שרלוטה מבלגיה נישאה למקסמילאן מאוסטריה והפכה להיות קיסרית מקסיקו. לאחר חזרתה לאירופה חברים החלו לחוש בהתנהגות מוזרה מצידה.

היא צחקה ובכתה לסירוגין וללא קשר למציאות, נשאה מונולוגים ארוכים ועקביים בפני אף אחד בחדר מגוריה. קשרה תרנגולת לרגלי השולחן בחדר השינה שלה ועוד - אבל לעולם לא ברכוש שהיה משויך למקסמילאן.

אבל נתחיל בהתחלה

אבא היה הנסיך ליאופולד מסאקס קובורג (גרמניה) אשתו הראשונה הייתה נסיכת הכתר הבריטי, שרלוטה, שמתה בלידת בנה הראשון. הוא לא הצליח להתנחם. כמה שנים לאחר מכן חיפשו הבלגים מלך, ומצאו אותו עם רקע מספיק אצילי והוא הומלך כמלך בלגיה. הוא נישא ללואיז-מארי מאורליאן שהייתה בתו של מלך צרפת שאהבה והעריצה את בעלה. הוא פחות. וב1828 היה לו רומן ארוך עם שחקנית שנראתה בול כמו רעייתו המתה. בכל זאת ליאופלד היה מחונך מספיק והצליח להפרות את מארי לואיז שילדה 3 בנים ובת ש...נקראה על שם אשתו המתה.

שרלוטה מבלגיה נולדה ב-1840, אחרי עשור אימה נפטרה. היא הייתה נערה מקסימה נבונה, רצינית, יפה, דקיקה, חובבת ספרים ואינטליגנטית. אחיה התחתן עם נסיכה לבית האבסבורג ושרלוטה לא אהבה את גיסתה שחיבבה סוסים על פני ספרים. בקיץ 1835 ביקר בבריסל אחיו של הקיסר האוסטרי פרנץ יוזף, הנסיך מקסימילאן. הוא היה גבר מקסים, נאה, שנון, חובב נשים וחיים. היא התאהבה בו.

מלך בלגיה העדיף חתן אחר, אבל איפשר לשרלוטה לבחור. והיא בחרה את הנסיך המקסים שדיבר איתה על אומנות ספרים ומסעות אקזוטיים. לקח עוד שנה של משא ומתן כלכלי ופוליטי וזהו - הם התחתנו. משם הם נסעו לאיטליה שכן מקסמילאן קיבל תפקיד שם. היא שלחה מכתבים נלהבים מונציה ומילאנו, אבל גילתה כי בעלה היקר שומר על אורח חייו והרגליו. הוא נסע לעיתים תכופות לוינה "לעסקים דיפלומטיים" שכללו מסיבות פרועות ובתי בושת. ב-1859 פרצה מלחמת העצמאות האיטלקית והם נאלצו למהר לעבור לברזיל. השמועות על התנהגותו הפרועה גם בריו דה ז'נארו הופיעו שוב אבל היא התעלמה ---עד ש...נדבקה ממנו במחלת מין ומאז ישנו בחדרי שינה נפרדים. יחד עם זאת כלפי חוץ היו זוג מחובר ואוהב. היא קראה ספרים, כתבה, ציירה ו..השתעממה.

ההזדמנות הגיעה בשנת 1863 כאשר נפוליון השלישי קיסר צרפת, הציע למקסימלאן להיות מלך מקסיקו. זו הייתה השיטה אז מכרזים לטובת תפקידי מלכים פנויים. הוא היסס, היא לא. האצולה המקסיקנית לחצה עליו, נפוליון השלישי אמר שהוא תמיד יהיה תחת חסותו ולעולם לא יאכזב אותו והוא קיבל את התפקיד. רק הסבתא של שרלוט אמרה "הם יהרגו, הם יהרגו בסוף".  באותה עת הקיסר האוסטרי הודיע למקסימליאן שאם הוא לוקח את התפקיד כמובן שהוא צריך לוותר על התור לירושה של הכתר ההאסבורגי באוסטריה. שוב הוא היסס ושוב היא לחצה עליו והחלה לארגן את המסע.

באפריל 1864 הם עזבו את אוסטריה ואחרי חודש הגיעו למקסיקו. קבלת הפנים הייתה מאכזבת, הטירה שקיבלו למגורים הייתה מוזנחת ומטונפת. המצב הפוליטי לא היה משהו. השמרנים המקסיקנים תמכו בזוג, אבל הליבראלים העדיפו את הנשיא בניטו חוארז שכוחותיו נלחמו נגד צרפת. מקסימילאן היה ליברל. הוא הכריז על חופש דת - ובכך קומם נגדו את האפיפיור שהסיר את תמיכתו. במקביל נגמרה מלחמת האזרחים בארה"ב, וזו התנגדה לכוחות הצרפתיים במקסיקו ותמכה בחוארז (ומקסימליאן היה מינוי של צרפת). הוא החל לנסוע ברחבי מקסיקו כדי לצבור עוצמה והיא ניהלה את המדינה, גם בעצם כאשר הוא נוכח. שיתוף הפעולה בינהם היה מקצועי מעולה, חיי הזוגיות? נו... מילא. הם ישנו בנפרד והוא חלק את חדרו עם נשים אחרות כולל כזו שילדה לו אפילו ילד.

ב-1866 נפוליון השלישי נלחץ מהאמריקאים וחשש ממעורבות פרוסית והפסיק לממן את מקסמילאן. לא רק זה אלא הורה על הסגת החיילים הצרפתיים ממקסיקו מוקדם מהמתוכנן. במקביל שרלוטה קיבלה הודעה על מות אביה ומקסמילאן רצה להתפטר - היא לא. שרלוטה נסעה לפריז להיפגש עם נפוליון השלישי - הוא לא היה זמין, היא נפגשה עם יוג'יני רעייתו ובסופו של דבר גם איתו - הוא לא קיבל את תוכניתה להצלת מקסיקו והודיע כי נסיגת צרפת ממקסיקו היא סופית. היא כתבה לבעלה כי השטן השתלט על נפוליון.

מאותו שלב - התנהגותה הפכה למוזרה יותר ויותר, היא נסעה מפריז לטרייסט היא ראתה חקלאי עובד בשדה והחליטה כי הוא מתנקש. היא הורתה לפרש להגביר את המהירות וכל יתרת הנסיעה - כיסתה את פניה בממחטה נגד המתנקש. היא הגיעה לוילה מיראמר בטרייסט וקיבלה בקשה מבעלה שתפנה לקבלת סיוע מהאפיפיור כי המצב במקסיקו בכי רע. היא נסעה לרומא. נקבעו לה שתי פגישות עם האפיפיור. בוקר אחד היא פרצה לדירתו כרעה ברך וטענה כי הצוות שלה מנסה להרעיל אותה "כל האוכל שהם נותנים לי מלא רעל ואני גוועת ברעב", אחרי הצעקה הזו דחפה את אצבעותיה לתוך ספל משקה השוקולדה של האפיפיור וליקקה אותן. היא התעקשה ללון בוותיקן, זו הייתה פעם יחידה שאישה לנה שם. למחרת אם המנזר הסמוך שכנעה את שרלוטה לבקר בבית יתומים. היא רכבה לשם עם הממחטה על פניה, נשאה נאום מרגש ובדרך חזרה נכנסה למטבח, חטפה חתיכת בשר ממחבת חמה וקיבלה כוויה. היא התעלפה מהכאב ומייד פינו אותה, בחדרה היא קשרה תרנגולת לרגלי השולחן ודרשה מהמשרתים לשחוט אותה שם בחדר ולבשל אותה בנוכחותה. כדי לשתות היא לקחה אגרטל מלשכת האפיפיור ומלאה מים במזרקה ציבורית. אחיה פיליפ עודכן על מצבה והגיע לקחת אותה מרומא לטרייסט לארמון המשפחה.

מכאן משפחתה הגבילה את תחום המחיה לוילה מירמאר בטרייסט. איש לא הורשה לבקר אותה. היא אכלה טוב ובריאותה הפיזית השתפרה אבל היא נשארה עם התנהגות מוזרה. היא התבודדה, קראה ספרים וכתבה מכתבים. שמועות סיפרו כי כבר כשעזבה את מקסיקו הייתה בהריון, וכאן היא ילדה. אפילו היה ילדון שטענו כי זהו בנה, אבל כנראה שזה היה בנו הלא חוקי של אחיה.

ב-1867 הצרפתים נסוגו ממקסיקו ומקסימילאן היה אמור לחזור בקרוב. אבל זה לא קרה כי הוא נכנס לעימות מול תומכי חוארז, הובס נתפס ונדון למוות. הוא נתן לכל יורה בכיתת היורים בו מטבע זהב וביקש שיכוונו אל ליבו. זה עזר במטח השני הוא מת.

זוכרים את הגיסה של שרלוטה, זו שאהבה סוסים ולא ספרים? היא נשלחה בקיץ 1867 ללוות את שרלוטה לבלגיה בחזרה. היא חזרה בשלום הבייתה, עברה בין כמה טירות וארמונות. מצבה החמיר צחקה, בכתה, החזיקה מונולוגים ודיברה בעקביות. ובכל זאת, היו תקופות צלולות רבות שבמהלכן היא התנהגה בכבוד ונתנה תשובות נורמליות לחלוטין לשאלות, קראה ספרים, ציירה או ניגנה בפסנתר. היא תמיד הייתה מודאגת לגבי המראה שלה והיא עדיין הייתה יפהפייה.

במרץ 1879 פרצה שריפה בטירה בה התגוררה, העבירו אותה לטירה אחרת כשהיא קשורה למרכבה שהסיעה אותה כדי שלא תתפרע. שם מצבה החמיר, היא הפכה לאגרסיבית - שברה רהיטים, קרעה ספרים, חתכה ציורים, ניפצה אגרטלים.

המלך ליאופולד השני מעולם לא ביקר אותה, אבל אשתו מארי הנרייט והבנות ביקרו אותה. במלחמת העולם הראשונה הקיסר הגרמני הורה לא להתקרב או לפגוע בטירה כי שרלוט שם. ב-1927 היא מתה בגיל 86 מדלקת ריאות.