היסטוריה

 מה שברור מההיסטוריה המוקדמת של ספרד, שכולם עברו בה. הראשונים באלף השני לפני הספירה , היו האיבריים, שהגיעו מצפון אפריקה, שנתנו לחצי האי את שמו. אח"כ עמדו בתור הקלטים שהגיעו מהצפון. התרכובת הזו יצרה שבטים נוספים . שרידים אפשר למצוא באזור אבילה (מרכז ספרד).

מיתוס מוכר

פעם הייתה פה ממלכת טארטסוס , היא הייתה ממלכה עשירה ובעלת מכרות זהב, ברזל ונחושת. אחת מעשר המשימות שהוטלו על הרקולס הייתה להרוג את הענק של טארטסוס. אח"כ הוא העמיד את צוק גיברלטר ביציאה מהים התיכון.

אז לא נמצאו עד היום שרידים, אבל כנראה שהיו דברים בגו.

הבאים בתור , בערך בשנת 1000 לפני הספירה היו הפניקים,

הם ברחו מצור שהתמוטטה לקרתגו (טוניס של היום) והגיעו לחופי ספרד . אחת הערים שיסדו נמצאת במקום שנמצאת היום קאדיס.

הבאים בתור היו היוונים , שהעדיפו את חופי קטלוניה דווקא. הפניקים נלחמו בפולשים היוונים וקראו לעזרה לקרובים מקרתגו. זו הייתה טעות כי הם הגיעו והשתלטו על כל ספרד ( במאה השנייה לפני הספירה) צריך להיזהר כשמבקשים עזרה מחברים ושכנים.

 אבל כל אלו ביחד לא הפכו את ספרד למדינה משגשגת ולמען האמת הייתה נחשלת למדי, ונכבשה על ידי הרומאים במסגרת המלחמות הפוניות במאה ה2 , ותוך ניצחון על קרתגו כמובן

שרידים לתקופה הרומית ניתן למצוא בחלקים שונים של ספרד. לא מעט קיסרים רומאים מוכרים נולדו דווקא כאן (אדריאנוס, מרקוס אורליוס).

 עם התפוררות האימפריה הרומית הגיעו שבטים נודדים מצפון- וואנדלים,סוובים ועוד , הויזגותיים (גותיים מערביים) היו החזקים יותר, ניצחו את האחרים, והתייחסו אל עצמם כממשיכי האימפריה הרומית. הפכו את טולדו לעיר הבירה שלהם. צעד זה היה נדיר באותה עת של ממלכות קטנות ושבטים והיווה את הבסיס הראשוני ליצירת ספרד כאומה. הויזגותים היו כבר נוצרים ,באותה העת, היו שבטים חזקים אבל לא הצליחו לעצור את התפשטות השבטים הערביים. בשנת   711 המורים (מוסלמים מאפריקה) , בהנהגת עבד אל רחמן הראשון, מבית אומיה בבגדד , חצו את הגיברלטר והביסו את הויזגותים (הוא אחראי לבניית המסקיטה הידוע בקורדובה.)

את התקופה המוסלמית נהוג לחלק ל:

תקופת האימפריה המוסלמית 711-756

תקופת החליפות 756-1033

תקופת המדינות העצמאיות 1031-1492

טוב, גם פה הגיעו המוסלמים לאחר שאחד מקרובי המשפחה הויזגוטים ביקש עזרה,די מהר (755) המושל של חבל הדרום הכריז על עצמו בתור "אמיר" ורב עם דמשק השלטון המרכזי. לקח עוד 200 שנה עד שהוכרזה חליפות במקום. חליפות זו הייתה ממש מדינה עם קשרי מסחר משטר ומטבע משלה. היא הייתה ידועה כחליפות קורדובה ומוכרת בתור גוף מסחרי ומדיני רציני באותה עת. לחבל הארץ הדרומי ניתן כינוי "אל אנדלוס" והמקורות של השם דהיום אנדלוסיה ,ברורים למדי.

ניסיונותיהם של המוסלמים להגיע למרכז אירופה וצרפת נתקלו בהצלחה עד 732 הם מפסידים בקרב פואטיה בצרפת ומשלב זה הם בנסיגה.

תקופה זו הייתה גם תקופה של פריחה ספרותית ותרבותית, וגם פריחתה של התרבות היהודית מיוחסת לתקופה זו.

במאה ה-11 החליפות התפצלה בגלל מאבקי כוח לעשרות ממלכות קטנות (Taifas),כמובן שפיצול זה החליש משמעותית את הכוח וכוחות נוספים ניצלו את החולשה כדי לכבוש שטחים .רובם היו שבטים מצפון אפריקה.

התפוררות החליפות לממלכות שונות , חולשתה הובילה בסופו של דבר הרקונקיסטה (Reconquista -  הכיבוש מחדש) של ספרד על ידי הנוצרים.

האלהמברה בגראנדה נבנתה במאה ה-9, הפכה לארמון במאה ה-13 על ידי שושלת נאסריד.אחרי שהמלוכה הקתולית  הצליחה להשתלט על העיר ב1492 ,המסגד שהיה במקום הפך להיות כמובן כנסייה,והארמון מקום מושב המלכים.

מבנים מוסלמים שינו יעוד וצורה כאשר השלטון התחלף. הקתדראלה הגותית העצומה בבורגוס (Burgos) נבנתה ב1221 ככנסייה רומנסקית, במרכזה מתחת לדום נמצא קברו של אל סיד El Cid הגיבור הלאומי הספרדי שמת ב1099

אבל לא אקדים את המאוחר.

בצפונה של ספרד היו ממלכות ומאחזים נוצריים , כאזורי חסות של המוסלמים (משמע שילמו מיסים לכובש המוסלמי וזה הבטיח הגנה וצבא).

 בשנת 1469 באו בברית הנישואין הנסיכה איזבלה מקסטיליה ופרננד מאראגון- אלו הנישואים המוכרים בתור "הנשואים של המלכים הקתולים" והם אפשרו למעשה את הכיבוש מחדש של ספרד על ידי הנוצרים.

המעוזים האחרונים המוסלמים היו סביליה וגראנדה , שהחזיקה מעמד עשר שנות מצור וב1492 נפלה בידי הנוצרים.

שנה זו הייתה שנה משמעותית לעולם כולו- החל ממסעו של קולומבוס לאמריקה,

 

והזרמת כספים ואוצרות אדירה לקופת המלוכה, וגם ליהודים-גירוש יהודי ספרד.

.קולומבוס הגיע לאמריקה כי הוא חיפש דרך להגיע לאסיה בלי להיתקל בספינות פורטוגזיות ששלטו באותה עת על המעברים לאפריקה. אז הוא לא הגיע בדיוק להודו, מאידך השתלטות ספרד על דרום אמריקה הפכה אותה לאחת המדינות החזקות והעשירות בעולם, וסיבכה אותה בשרשרת של מלחמות על שליטה וכוח עם אנגליה, הולנד וצרפת שהיו המעצמות דאז.

תור הזהב של ספרד החל במאה ה-16. זהב פשוטו כמשמעו מהזהב שהביאו מארצות הכיבוש. 

 בית המלוכה הספרדי התחתן עם בית האבסבורג ולמעשה התאחד,זו הייתה הממלכה האירופאית החזקה ביותר באותה העת. קרלוס החמישי- הביא לספרד את הכסא האוסטרי, את ארצות השפלה ,את פורטוגל וחלק מדרום אמריקה

רוב שנות שלטונו היו מסעות מלחמה. במהלך שלטונו התרחש מרד הקומונות (1519-1523) שדוכא על ידו כמובן. במקביל באותה עת התפתחה הרפורמציה שדוכאה על ידו .

בנו פיליפה השני ירש אותו, נלחם בתורכים ועצר אותם והפסיד בקרב ב1588 (תבוסת הארמדה הגדולה לצי האנגלי )

 בכלל קשה לייחס לפיליפה תבונה מדינית רבה. הוא היה נוקשה מאד, קתולי,כוחני  הוא תפס את עצמו כשליח אלוהים ותומך נלהב של הקונטרה רפורמציה. בתקופתו והשראתו נבנה אל אסקוריאל.

פיליפ השני ,הוא שהחליט להפוך את מדריד לבירת ספרד ב1591 .

 ב1609 גורשו צאצאי המורים (מוריסקים) מספרד, ב1640 פורטוגל התנתקה לחלוטין מספרד. אלו היוו אחוז נכבד מתושבי ספרד ומחזיק חלק משמעותי מהתוצרת החקלאית שלה.

ב1700 מת המלך האחרון לבית האבסבורג ,קרלוס השני חשוך הילדים, ואז החל מאבק שליטה בין יתרת בית האבסבורג ובית בורבון הצרפתי.

ב 1713 הושג הסכם "שלום אוטכרט" בו נקבע שלטון בית בורבון ופיליפ מאנז'ו הפך להיות מלך ספרד, פיליפה החמישי. (וגם נקבעה שליטה בריטית בגיברלטר-עצם התקועה בגרון הספרדים עד היום).

פיליפה החמישי, הוא זה שהחליט להקים במדריד את הארמון המלכותי, לאחר השריפה  ב 1734. 26 שנה לקח לבנות אותו, והמלכים התגוררו בו מאז ועד 1931.

המלך קרלוס השלישי (1759-1788) היה מלך משמעותי לספרד, הקים מפעלים, עודד את יצור הקרמיקה, אריגת שטיחים ותמך בתנועת ההשכלה. בנו היקר קרלוס הרביעי, הודח מהר מאד על ידי נפוליון שהיה צריך את השטח של חצי האי האיברי לצורך המצור.

בטיפשות רבה הכריזה ספרד מלחמה על צרפת ב 1793 והיא הפסידה, מה שאפשר את השתלטותו של נפוליון ב 1808 על ספרד, נפוליון הכתיר את אחיו יוסף למלך ספרד ובעיקר הנזק היה  אובדן מושבות מעבר לים.

אבל לא תושבי מדריד העקשנים יסכימו לכובש זר, ומרד שהחל בעיר נמשך חמש שנים (בסיוע מסיבי של האנגלים ששמחו לסייע נגד הצרפתים), עד התמוטטותו של נפוליון 1813 והחזרתו של המלך לבית בורבון פרננדו השביעי .

הוא היה שליט לא מוצלח במיוחד לתקופה זו, נוקשה מאד, החזיר את האינקוויזיציה (כן!), כלא את אוהדי החוקה והליברליזם וניסה להחזיר את הגלגל לאחור. אבל טיבם של גלגלים היסטוריים שאינם מסוגלים לחזור לאחור. המושבות באמריקה זכו לעצמאות ורעיונות החוקה היו כבר בכל פה.

לא הייתה לו ברירה רבה,

מגמות ליברליות חייבו אותו להכיר בחוקה הליברלית (החוקה של קאדיז).

אחריו עלתה לשלטון איזבלה השנייה, בתו של פרדננדו, מאבקים קשים בין הקרליסטים שהתנגדו לזכותה של אישה לרשת את הכתר ותומכי המלוכה.

 לקראת סוף המאה ה-19 מתפתחות בספרד תנועות פועלים חזקות, השפעתם של איגודים מקצועיים גדלה מאד וגם תנועה אנרכיסטית חזקה.

ב1873 מוקמת הרפובליקה הראשונה ,זו לא מחזיקה מעמד לאורך זמן ואלפונסו ה-12 יורש את הכתר, אחריו בנו אלפונסו ה-13. אבל בפועל מי שניהל את ספרד הייתה שוב פעם אישה, מריה קריסטינה (עד שה13 יהיה בגיר).

ב1898 ספרד מאבדת את מושבותיה האחרונות לטובת ארצות הברית-  קובה , פורטו ריקו, ופיליפינים.

זה  היה האסון הלאומי של ספרד.

 ראשית המאה ה-20 מאופיינים בקרבות רחוב, ניסיונות התנקשות פוליטיים,

ב1923 נלחמו ליד אנואל במרוקו חיילים ספרדים נגד המהפכנים, הצבא הספרדי ספג אובדן קשה והמלך הציב את פרימו דה ריביירה בתור מושל צבאי דיקטטורי כדי להחזיר את הסדר למדינה. הוא שלט בה עד 1930 .

ב1931 היו בחירות בהן הרפובליקנים בערים המרכזיות זכו ברוב. המלך אלפונסו ה-13 , לא חיכה לראות אם מתכוונים להתיז את ראשו כמו את לואי ה-16, וברח מספרד.

הוכרזה הרפובליקה השנייה אך זו קרסה עד מהרה.

מלחמת האזרחים

ב1936 היו בחירות נוספות, המדינה למעשה התחלקה ל2- רפובליקנים- שהיו מישמש של קומוניסטים, סוציאליסטים-אנרכיסטים. הרפובליקנים שלטו במדריד, ברצלונה וולנסיה . הרפובליקנים קיבלו עזרה מסיבית מברית המועצות הקומוניסטית לבין לאומנים שהיו הצבא-כנסייה- מלוכה- ופשיסטים.

הלאומנים החזיקו את מערב ספרד, רצועה החוצה את הארץ לרוחב הצפון, ובעיקר הם שלטו בצבא. הלאומנים קיבלו תמיכה ממדינות פשיסטיות אחרות, איטליה וגרמניה  .

באפריל 1936 הגנרל פרנקו נכנס למדריד אחרי כיבושה והכתיר את עצמו כראש המדינה. זה פתח את מלחמת האזרחים בת שלש השנים.

בסופה הלאומנים בראשות פרנקו ניצחו, במחיר של כחצי מליון הרוגים, חלקם הגדול בקרבות אבל גם הוצאות להורג המוניות היו שיטה מקובלת.

 משטר הדיכוי של הגנרל פרנקו נמשך 35 שנה

עם תום מלחמת העולם השנייה, ספרד נותרה דלה ,מוחרמת על ידי מדינות העולם המערבי, ופשיסטית, האוכלוסייה ברחה מהכפרים לערים ולא מעט היגרו מחוץ לספרד.

 שלטונו של פרנקו הסתיים ב1975 במותו ועלייתו של יורשו- המלך חואן קרלוס לבית בורבון, הוא הצליח להעביר את ספרד משלטון דיקטטורי למאה ה-20 שלטון דמוקרטי.

הבחירות הראשונות התקיימו ב1977 , נכתבה חוקה ,ונקבע ברוב מוחץ על שיטת משטר מלוכני-דמוקרטי.  היה גם ניסיון מהפכה לאומני שדוכא ב1982, שתי הממשלות הראשונות היו שמרניות, ואח"כ(1982) הסוציאליסטים עלו לשלטון.

מחוזות מסוימים קיבלו אוטונומיה ניהולית , ולמעשה רק מאבקי הבסקים ופעילות הטרור שלהם מעיבים על הדמוקרטיה הספרדית.

ב1986 ספרד הצטרפה לאחוד האירופאי. משחקי האולימפיאדה בברצלונה ב1992 היו הכרה מוחלטת בקיומה של ספרד החדשה בעולם המודרני.

משנת 1996 דווקא השמרנים בשלטון, והצמיחה הכלכלית בספרד משגשגת.

בית המלוכה הספרדי כיום.