פמפלונה

נוסדה על ידי הרומאים, על ידי פומפיוס במאה הראשונה לספירה. במאה ה-10 היא הפכה להיות ממלכת פמפלונה. במשך תקופת שלטונו של סנשו השלישי, במאה ה-11, נבנתה הדרך הנוכחית ל Santiago de Compostela דרך אדמות נאוורה. עובדה זו השפיעה משמעותית על התפתחות העיר.

העיר מודרנית, ברם מרכזה בנוי כמו בימי הביניים עדיין. חזית בית העירייה בנויה בסגנון בארוק מ1752.
בדלת הסמוכה לבית העירייה, אי אפשר שלא להתפעל מהכנסייה San Cernín (גותית) מהמאה ה-13. שני מגדלי הפעמונים מעידים על האפשרות ששימשו להגנה בנוסף לייעודם הארכיטקטוני. הקפלה בפנים על שם הבתולה של הדרך, Virgen del Camino, הקדושה של הדרך המובילה לסנטיאגו דה קומפוסטלה.
אם תבחרו לעלות למוזיאון נאוורה, יש עליה קצרה לכוון הגבעה המובילה ל Santo Domingo (כנסייה גותית- בארוק מהמאה ה16-17). המוזיאון מכיל אוסף מכובד של ממצאים ארכיאולוגים, ועבודות אמנות.
בכיכר המבצר, Plaza de Castillo כאן היה מרכזה של העיר. כאן החל מרוץ הפרים ב1893. כיום יש עצים ירוקים, מוקפים בבתים מהמאה ה-18, בתי קפה נחמדים בכיכר. זהו למעשה ליבה של העיר- פה ישב המינגווי וגם אנחנו. כאן נמצאת מצבת זיכרון לקצין ספרדי שהוכר בתור קדוש נוצרי, לא היה מסובך להיות קדוש, מספיק לעשות משהו עבור המולדת.
Palace of Navarre, ארמון הממשל המחוזי, נבנה במחצית המאה -19. חזית נאו קלאסית שמטעה את הצופים לחשוב כי מדובר במבנה עתיק הרבה יותר. מוזיאון נוסף בקרבת מקום- Diocesan, מוזיאון לאמנות דתית בעיקר. למי שמעניין לראות את המדונה בכל צורה ואופן אפשרי.
במרכז שכונת la Navarrería. במורד הרחובות נמצאת הקתדראלה Santa María la Real, בנייתה החלה במאה ה-13, אבל לא הסתיימה עד המאה ה-16. באולם המרכזי שלה נמצא המוזילאום למלך קרלוס השלישי "האציל", ואשתו כמובן (בני המאה ה-15 ), לכבודם נמצאות כאן יצירות אמנות חשובות.
לצידה אי אילו בתי אצילים לשעבר, כמו Itúrbide מהמאה ה-17 (רואים את סמל המשפחה האצילה).
בחלק המודרני של העיר יש פארקים כמו Taconera park ו Ciudadela park.
בעיר מבחר הגון של מסעדות, חלקן הגדול מגיש את האוכל המקומי- אספרגוס, piquillo (פלפלים אדומים), שעועית, כבש בכל מיני צורות (הכי טעים לדעתי: כבש מבושל בעגבניות ופלפלים).
שיא הביקור בעיר הוא ב6-14 יולי בחגיגות Sanfermines.

פמפלונה היא העיר היחידה בספרד הממשיכה לקיים את המסורת (האכזרית) של מרוץ השוורים. המרוץ נקרא Encierro והוא מתקיים כל שנה במחצית ראשונה של יולי. האירוע המרכזי מתקיים ב7.7, אבל כל מחצית החודש מ6 בו, ועד מחציתו מהווה "עת החגיגות".
הפסטיבל אינו רק מרוץ השוורים.
מה קורה במרוץ השוורים- מאות בחורים צעירים וקלי רגליים (רצוי מאד) לובשים לבן וצעיפים אדומים. הצעירים מתייצבים בכיכר בשעה מוקדמת בבוקר לפני 07.00. אגב ההשכמה בשעה כל כך מוקדמת בבוקר פשוטה מאד- התזמורת העירונית מחרישה אוזניים, ואין סיכוי להמשיך לנמנם.
בנוסף לצעירים המתייצבים ל Encierro, כל המקומיים (והתיירים) מוצאים מקום תצפית שלא על המסלול! מי שיש לו דודה שגרה ברחוב הנכון, מאושר בימים אלו, אבל יביא בחשבון שלדודה הזו נוספו כמה קרובי משפחה רחוקים, מורה לפסנתר מימי ילדותה, ועוד כל מיני מכרים שכולם מחפשים פיסת מרפסת או בדל חלון תצפית.
המשתתפים מתפללים כי הרי זו חגיגה על בסיס דתי-נוצרי, והפטרון של העיר הקדוש פרמין אמור לסייע להם (מה שמביא אותי למחשבה שלו לא היו רצים עם מטפחות וחגורות אדומות לא היו נזקקים לקדוש).
ואז מתחיל המרוץ בו הבחורים בורחים משישה שוורים עצבניים. המרוץ נגמר בפציעות רבות ולעיתים קרובות גם מוות של אחד (או יותר) מהמשתתפים.
אבל החגיגה האמיתית ממשיכה גם לאחר שהפרים עברו והפצועים פונו. כולם, אבל באמת כולם ברחוב, לבושים באותה תלבושת מסורתית לבנה עם כתמי אדום, רוקדים- החל מריקודים מסורתיים (עם סרטים שמחברים אותם במרכז המעגל) או סתם ריקודי שמחה ברחוב.
אחרים נהנים ממצעד בובות הענק והעדליידע היא משחק ילדים מול מה שמוצג כאן. אנשים עובדים שנה ארוכה על בניית הבובות בהשקעה רבה. הבובות הן של דמויות מסורתיות (כמו אחשוורוש והמן שלנו) נקראות הענקים של פמפלונה ואכן הן ענקיות.
לקראת ערב כולם, אבל כולם, עוברים לזירת השוורים שם נלחם השוורים מול המטאדור –זה האירוע המרכזי, אבל אינו שונה מקורידות אחרות.
לאורך כל השבוע אח"כ חוגגים ורוקדים בעיר.