מיכאלאנג'לו
מיכאלאנג'לו בואונרטי 1564-1475הפסל הגדול ביותר בתקופת הרנסנס.

 צייר פסל אדריכל מהנדס מלחמה ומשורר.כבר כנער בן 13, התייצב כוחות עצמו אצל גירלנדג'ו וביקש ללמוד לצייר, הנ"ל שאל אותו לגילו ויכולתו לממן את לימודיו, וזה לא היה מסוגל לממן אותם. באופן חריג ביותר הסכים הצייר לקחת אותו תחת חסותו, כאשר הבחין בכישרונו. הילד אמר לו כי הוא יהי ברבות הימים צייר טוב ממנו.ואכן מיכאלאנג'לו נהג להעתיק את ציוריו של רבו ומורו ולהחליפם בעבודותיו, וכל כך מוכשר היה שלא הבחינו כלל בזיוף.תוך זמן קצר, עבר לחצרו של  לורנצו המפואר מדיצ'י, והחל לעסוק בפיסול. בגיל צעיר קנה לו שם כצייר ופסל. הוא עזב את פירנצה עם מותו של לורנצו, והגיע לרומא, פסלו הראשון היה הפייאטה שהביא לו פרסום רב. הוא חזר לפירנצה וקיבל במתנה מהעיר גוש שיש עצום, ממנו פיסל את פיסלו המפורסם דוד (דימוי לתושבי העיר השונאים את בית מדיצ'י העשיר והגדול, והצליחו לגרשם מהעיר).ב 1505הוא הוזמן שוב לרומא בכבוד רב על ידי האפיפיור כדי להקים עבורו בנין קבורה מפואר בסן פייטרו, אך עד מהרה האפיפיור שינה את טעמו וביקש לקשט את הקפלה הסיסיטינית. הוא מאד נעלב, כי חש את הפיסול עליון על הציור, הוא הרי פסל. ואולי חשש מיצירת ציור כאשר מיטב מיומנותו הייתה פיסול.כיום אנו יודעים כי זוהי אולי יצירת הציור הכבירה ביותר, שטח של 900 מ"ר .343 דמויות, חלקן בגודל של 3-5 מטרים. יותר מ4 שנים הוא צייר את היצירה, כאשר הוא שוכב על גבו על פיגומים גבוהים, ולא היה איש צעיר כבר.לאחר מכן הורשה מיכאלנג'לו לבנות את בנין קבורה, אבל זה הוא כבר נתן לתלמידיו לעשות.יחד עם זאת בתקופה זו פיסל את "משה" ואת "העבדים" שיש האומרים שזוהי יצירה בלתי גמורה.בשלב זה של חייו חזר שוב לפירנצה, ובנה פסלים לקפלת סן לורנצו, פסלים עצובים במידת מה לאור אבדן עצמאות העיר.ב1534 שוב הועבר לרומא, כדי לצייר את הפרסקו המרהיב של יום הדין על כותל המזבח של הקפלה הסיסטינית. הוא נפטר בגיל 89,גיל מופלג לכל הדעות.