טירת אזה-לה-רידו Azay-le-Rideau


שעות פתיחה: מדי יום אפריל-אוקטובר 18.00-9.30. יולי אוגוסט עד 19.00.
נובמבר-מרץ 12.00-9.30 ו17.30-14.00.
כניסה בתשלום.


הטירה עצמה אינה היפה בטירות הלואר. מה עוד שאפשר לבקר רק בשבעה חדרים שלה. מה כן מרשים בה?
המטבח המאורגן של הגברת שבנתה את הטירה שנשאר כמעט בשלמות. טירה מרוהטת להפליא (נדיר בעמק הלואר) בעירוב של סגנונות ותקופות, שטיחי קיר פלמיים וגרם מדרגות יפה.
גלריית הציורים שאפשרי לפגוש את כל ה"חבר'ה" המוכרים לנו מהטיול בין הטירות, כמו פרנסואה הראשון, קתרין דה מדיצ'י והכי נועז הוא הציור בחצי עירום של גבריאל דה א'סאטרה, פילגשו של המלך אנרי הרביעי.

תחילתה של הטירה היה עגום. בראשית המאה ה15 הגיע למקום יורש העצר דאז, שרל השביעי, שהיה אז נער בן 15. הוא רצה להיכנס לטירה, אבל הש.ג. לא נתן לו, לא זיהה אותו ואפילו קילל אותו (או שלא). בכל אופן שרל השביעי שהיה בחור עצבני למדי, התרגז ושרף את הטירה וגם הוציא להורג את כל החיילים והמפקדים שהיו במקום, רק 350 אנשים. הטירה נקראה מאז הטירה השרופה Azay-le-Brulé.
ב-1518 שר האוצר המושחת של פרנסואה הראשון, ז'יל ברטלו, Gilles Berthelot, שהיה גם ראש העיר של טור, קנה את הטירה. אבל הוא אישית נסע לבלות עם פילגשיו באיטליה והגברת, זו שתכננה ובנתה את הטירה. העבודה הופסקה ב1527 כאשר בת הדוד שלה נרצחה על ידי פרנסואה הראשון (ספור אחר, אבל לא עכשיו). בכל אופן כל המשפחה נבהלה ועזבה את המקום במהירות.
המלך רכש או לקח או הפקיע את הטירה ממשפחת ברטלו ב1529 לאחר מותו, ונתן אותה במתנה לאחד החברים שלו, מה שמעיד שהיה עדיף אז להיות חבר של המלך מאשר... הטירה עברה עוד כמה ידיים, וב1787 החלו לשפצה על ידי המרקיז מביננקורט. הטירה נשארה בידי המשפחה גם במהפכה, ורק בראשית המאה ה-20 הועברה לידי הממשלה.