היסטוריה של בריטניה

 

פעם היו כאן אנשים, פעם בריטניה הייתה חלק מאירופה ומחוברת באותה אדמה.אבל ה "פעם" הזו הייתה בתקופת הקרח. הממצאים הברורים ביותר מאותה תקופה הם מעגלי האבנים בסטונהג' או המעגלים הדומים באיי סקוטלנד.

מהתקופה היותר קרובה (רק בשנת 1000 לפניה"ס) אנחנו מכירים את הקלטים שהגיעו ונשארו באי.

 

אנגליה נכבשה על ידי הרומאים הקיסר קלאודיוס  הצליח בשנת 43 לכבוש את לונדון . הם לא הצליחו לכבוש את צפון אנגליה וסקוטלנד  העקשנית . הרומאים הקימו כמובן חומת הגנה שיש לה שרידים עד היום פרט לחומת העיר לונדון שנבנתה באותה עת . מוכרים הסיפורים על המלכה בודיקיאה שמרדה ברומאים ונכשלה קשות.

בשנת 100-200 הרומאים הקימו בצפון אנגליה את "חומת אנגליה" (החומה האדריאנית ).

בשנת 410 הרומאים עזבו אחרי שנחלשו ובמקומם הגיעו הסקסונים  והשבטים האנגלים.הקלטים ברחו צפונה ולוולס.

אחריהם הגיעו הויקינגים משנת 790 והלאה פלישות חוזרות ונשנות. המלך שהצליח לגרש אותם היה אלפרד הגדול (הכינוי "גדול" בדיוק מסיבה זו-עוצמתי)

המלך הראשון המוכר- הוא אגברט לבית ווסקס ,שתפס את השלטון ב800 .משושלת זו היה גם המלך אדוארד שהיה דתי מאד ודאג ל"נצר" רבים. הוא כונה אדוארד המאמין או המוודה.(עליה לשלטון 1042) .

 ב 1066 הגיע וילאם מנורמנדי,טען לכתר האנגלי,כבש את אנגליה והקים בה שרשרת של מצודות על ההרים. השפה שלהם שהייתה שייכת לשפות הלטיניות השפיעה לא מעט על התפתחות השפה האנגלית גם.

ב 1154 עלתה לשלטון שושלת חדשה- בית פלנטג'ט- ששלטה עד סוף המאה ה-14 .

בין הידועים שבשושלת, ריצ'רד לב הארי שיצא למסע הצלב ,אחיו ג'ון "ללא ארץ" שנאלץ להיכנע לאצילים ולחתום על כתב הזכויות מגנה כרטא הנמצא היום במוזיאון הבריטי בלונדון.

זוהי שושלת אנגלית נוטפת דם( כדרך שושלות להיות) המלך ריצ'רד השני שויתר על המלוכה ב1399 ובמקומו עלה לשלטון מלך לבית לנקסטר.

המלחמות בין בית יורק ובית לנקסטר על השליטה באנגליה תפסו את המאה ה13-14  ונקראו מלחמות השושנים. ב1471 עלה אדוארד הרביעי(בית יורק שוב) גם פה היו רציחות כמו של הנסיכים הצעירים , שהיו כלואים במצודת לונדון, על ידי דודם אדוארד הרביעי.

החכם הראשון שהצליח להפסיק את מלחמות השושנים היה הנרי (השביעי) מבית לנקסטר שהתחתן עם אליזבט לבית יורק (אחותם של הנסיכים הנרצחים) ויצר את השושלת החדשה- טיודור שהיא שלוב של השתיים.

בנו היה הנרי השמיני עטור המעללים שהוביל את המהלך של הניתוק של הכנסייה האנגליקנית מהאפיפיור.בתו הייתה אליזבט הראשונה,מלכה רצינית ומשמעותית בחיי אנגליה.

היא נפטרה ללא יורשים, ולכן באופן הכי אבסורדי מי שירש אותה היה שאר הבשר הקרוב ביותר- בנה של מרי מלכת הסקוטים,  אחותה למחצה, שהוצאה להורג בפקודתה.

השושלת החדשה נקראה בית סטיורט והייתה שושלת ביש מזל.

1502 המלך הנרי השביעי מאנגליה השיא את בתו לג'יימס הרביעי מסקוטלנד מה שיוביל בעתיד ב1603 לאיחוד הכתר האנגלי-סקוטי כאשר ג'יימס השישי מסקוטלנד הפך להיות גם ג'יימס הראשון מאנגליה.הוא לא היה חכם גדול וכאשר חזר לסקוטלנד מלונדון(1617) הוא שיבח את עליונות האנגלים,בחוסר טקט רב.הוא גם כפה את הכנסייה האנגליקנית באותו חוסר טקט ורגישות שלו,צעד שהיה מאד לא חביב על הסקוטים.

אחרי ג'יימס שהיה הראשון,עלה צ'רלס הראשון

צ'רלס הראשון הפך להיות מלך, למרות שנולד בסקוטלנד ,הוא לא התעניין בה בכלל, לא רק זאת אלא שהיה עוד יותר חסר תבונה מדינית וטקט מאביו,גרם לאי שביעות רצון הולך וגובר. החל מ1638 שנים של כפייה דתית, זהות בין הכתר והכנסייה האנגלית,חיוב הסקוטים לבחור בנאמנות למלך האנגלי שמשמעותו גם נטישת הקתוליות.

בסופו של דבר הוא הוצא להורג על ידי קרומוול ופסלו נמצא עד היום בכיכר טרפלגר בלונדון. בנו צ'רלס השני חזר לשלטון במותו של קרומוול, - ב1688 השושלת הופסקה ואל השלטון עלו מרי, שהייתה בתו של ג'יימס השני והתחתנה עם וילאם מאורנג' ההולנדי. היורש של ג'יימס היה קתולי והפרלמנט לא הסכים למלוכה קתולית באנגליה. ולכן הוזמנו "ההולנדים" הם חתמו על הסכמים שונים מול הפרלמנט שצמצמו את כוח המלוכה .

במותם הכתר עבר לאן,אחותה של מרי ,ללא ילדים ונגמרה שוב השושלת.

רק ב1701 בוסס מעמדו של הפרלמנט וזכויות האזרח,אלו יצרו נורמות של הגדרת שיטת  הכתרת המלוכה ומקום הכנסייה במדינה.

ב1707 אוחד גם הפרלמנט הסקוטי עם האנגלי, השכנוע לפזר את הפרלמנט הסקוטי ניתן תמורת הבטחה לשמור העצמאות של הכנסייה הסקוטית ומערכת המשפט, ובכל זאת איחוד סקוטלנד עם אנגליה לא מונע שאיפות בדלנות ורצון להתנתק מפעם לפעם.

המונח "בריטניה הגדולה "נטבע אז.

המאבק בין בית סטיוארט שהיה קתולי (יעקוביני) ובין מלכי אנגליה מבית הנובר, לא פסק ולאורך כל השנים נעשו נסיונות להחליף את המלכים האנגלים במלכים משושלת סטיוארט.

המלכים לבית סטיורט ,כמו ג'יימס השני הוגלו ,אבל חלקם ניסו לחזור לשלטון דרך התמיכה הסקוטית.

ב1745 הנסיך  צ'רלי היפה Bonnie Prince Charlie, שהיה בנו של מלך גולה בצרפת, אסף צבא לא גדול ונחת בחופים. הוא ניסה לחזור לסקוטלנד ולהיות מלך שוב, הוא עשה שימוש בתמיכה של אנשי ההיילנדס ,הוא לא רק שכבש את סקוטלנד אלא התקרב למרחק של 200 ק"מ מלונדון עצמה. אבל לאחר שנה הוא נסוג לאחור ובקרב קאלודן Culloden (1746) נהרגו רבים מאנשיו פי עשרה מחיילי אנגליה והתבוסה הייתה מבישה.הוא עצמו נמלט לצרפת.

נאמני המלך ג'ורג' השני לבית הנובר ניצחו , השושלת החדשה. מאותו רגע שהסקוטים היעקובינים הפסידו, בית הנובר שלט בבריטניה. אנשי סקוטלנד נענשו קשות הם הפכו לבוגדים. לא הורשו יותר לנגן בחמת החלילים, החצאית נעלמה,השפה הפכה ללא חוקית ,האדמות הועברו ל"נאמני אנגליה" ועוד סנקציות כלכליות ובעיקר תרבותיות שנועדו להכחיד את המורשת.

ב1801 אירלנד סופחה לתוך הממלכה הבריטית .

המאה ה-19 ,בעיקר בראשותה של המלכה ויקטוריה הביאה ליציבות שלטונית, לגידול במספר המושבות העשירות (אוסטרליה,הודו, דרום אפריקה וכו) ולפריחה כלכלית של המהפכה התעשייתית.

המלכה ויקטוריה נפטרה ב1901 והחלה המאה ה-20,אובדן השלטון הבריטי במרבית המושבות בהדרגה. החל מאירלנד שהפכה למדינה עצמאית ב1921 (למעט "צפון אירלנד "ששייכת לבריטניה עד היום בגלל היותה עם רוב פרוטסנסטי ועם עימותים קשים לאורך המאה ה-20) .

המאה ה-20 התאפיינה בלחימה של שתי מלחמות העולם, הראשונה רק ביבשת אירופה ואילו במלחמת העולם השנייה בריטניה ספגה בליץ אווירי קשה באדמתה.

לאחר המלחמה בריטניה השתקמה,וויתרה על יתרת המושבות ,וכיום שייכת/לא שייכת לאירופה. אמנם חברה בברית נאט"ו אך אינה שותפה לגוש מדינות היורו.

יחד עם זאת בריטניה הצטרפה לארצות הברית במלחמת המפרץ,כיבוש עיראק וספגה לא מעט ביקורת ציבורית אירופאית בעיקר, ולא פחות מכך התקפת טרור קשה ב2005.

בראשית המאה ה-21 החל תהליך של כינון פרלמנטים סקוטלנד,וולס וצפון אירלנד- וגם חזרה למורשת השפה המקורית, נראה לאן התהליך יוביל.