היסטוריה

יישוב היה בדנמרק כבר בתקופת האבן, אבל השבט הדני הראשון מוכר מהמאה ה - 9.

לוחמים בפיקודו של הרדגון הגיעו משוודיה וכבשו את חצי האי יולנד.בנו היה גורם, שהינו ראשיתו של בית המלוכה הדני. למען האמת-עד היום כל המלכים שייכים לאותה שושלת. המדינה היחידה באירופה שלא החליפה שושלות כל השנים.

אחד הספורים על גורם (958) מספר כי אחרי שהתחתן על טיירה ,היא לא הסכימה לשכב איתו עד שיאחד את כל דנמרק, ועד אז שישים את החרב שלו במיטה בין שניהם, ככה הוא עשה, כמו שידוע הוא לא הצליח לכבוש את כל דנמרק,ואולי מזלו שהיא נפטרה לפניו (קבורה ביילינג עד היום).


הכנסייה ביילינג

בנו של גורם היה הארלד כחול השן , שנראה כי לא סתם קראו לו כך, שסיים לכבוש את יתרת דנמרק וגם הפך אותה לנוצרית.על מצבתו הוא דאג לחרוט מבעוד מועד " הארלד הוא זה שזכה בכל דנמרק לעצמו" שלא יהיו ספקות בעניין הכיבוש. הוא מוכר בתור המלך שבנה מבצרים עגולים ראשונים, וגם את הקתדרלה של רוסקילדה , שם גם הוא קבור


המלך הרלד כחול השן   

ב1013 אחיו הלא כל כך חביב, קנוד הגדול נישל אותו מהמלוכה וב1016 הוא כבש את אנגליה והפך למלך דנמרק, נורווגיה, שוודיה, ואנגליה בו זמנית. זוהי התקופה הויקינגית המוכרת מההיסטוריה והספורים ועליה אספר בנפרד כראוי לספור עסיסי.


פסלו של קנוד באודנסה

קנוד הגדול נרצח על ידי חבורת אצילים ב1086 ,מה ששם קץ להתרחבות המלוכה, ואז המלכים הבינו שהם צריכים להבא לתאם עמדות מראש עם האצילים שלהם, לפחות עם החשובים שבהם. מעמדה של הכנסייה החזק מאד,מה שכמובן גרר אי אילו רציחות בתוך המשפחה עד שבא וולאדמאר הגדול שנו של קנוד ב1157, הגן על הכתר וגם כבש קצת.


פסלו של וולדמאר הגדול

במקביל חל מהפך כלכלי ומעבר לערי שוק .אלו שהיו בהן קתדראלות, היו אלו ששגשגו יותר.

אח"כ היו כמה שנים של רציחות בתוך המשפחה,שני מלכים, רוזן ועוד כמה אצילים. המלכים הלכו והסתבכו המלחמות עם האצילים, בריב עם הכנסייה , בלחימה מול גרמניה. ממש הסתבכו. היו צריכים צבא בשביל להלחם בגרמניה,אבל צבא עולה כסף, אז רצו לגבות יותר מיסים, האצילים ממש לא מתו על הרעיון הזה,ואז המלכים התחילו למשכן חלקים של הממלכה, כך שב1334 לא נשאר למלך כלום, וכל הממלכה הייתה מחולקת לחלקות קטנות לנסיכי ורוזנים, כאשר לכל אחד חוקים וצבא משלו.

מצב כזה הצריך בניית טירות ומבצרים וכמעט כל שטח הממלכה היה מבוצר. לקח כמעט מאה שנה עד שהמלך הצליח להשתלט על הטירות. 

ב1350 הגיעה לדנמרק המגיפה השחורה, והפילה חלל אוכלוסיה גדולה, ערים וכפרים התרוקנו מתושביהם. במקביל המלך וולאדמר הרביעי ניסה (עם לא מעט אלימות) לקחת את הטירות אליו והוא גם הצליח ב1360. ושוב הייתה מלוכה משמעותית בדנמרק.

וולאדמאר היה חזק ,אבל היה גם חכם, והבין שיותר קל לרכוש שטחים חדשים דרך נישואים נכונים מאשר דרך מלחמות בלתי פוסקות. הוא חיתן את הבת שלו מרגריטה, עם הוקון שהיה מלך נורווגיה, ותוך כמה שנים הייתה ממלכה מאוחדת בראשותו של הוקון. למזלם של הדנים, הוקון מת אחרי חמש שנות נישואין, והבן שלו אולוף היה בדיוק בן 5.

בגלל שהיה צעיר לקבל החלטות שילטוניות ,אמא שלו מרגריטה הייתה השליטה בפועל של הממלכה המאוחדת. בגיל 10, החליטו שהילד מספיק חכם וגדול להיות מלך, והוא שלט שבע שנים עד שמת (מוות טבעי) בגיל 17 ,ושוב אימא שלו נהייתה המלכה בפועל של נורווגיה ודנמרק.

בינתיים בשוודיה שלט אלברט שהאצילים לא אהבו והם ביקשו בנימוס ראוי ממלכים, את מרגריטה לקבל לשלטונה גם את שוודיה. כמו שהיה צפוי היא לא אמרה לא, ונחתם הסכם קולמר שייצר נאמנות ומחויבות דנית- שוודית.מרגריטה מתה בסוף ונקברה ברוסקילדה.

איחוד קולמר (1397) הוא הבסיס ל"סקנדינביה". הברית עם השוודים לא החזיקה מעמד ומלחמות איתם היה עיניין כמעט אוטומטי בדניה. לעומת זה הקשר עם נורווגיה היה איתן עד


הקבר של מרגריטה טירת קולמר

 

ב1418 נולד לדנים ,מלך חמוד שקראו לו כריסטיאן השני הוא התחתן עם איזבלה ,הבת של פיליפה הספרדי. עד כה הכל כמו שצריך להיות. אבל הוא העסיק אישה(!) יועצת , הולנדית שקראו לה סיגביט. היא הייתה היועצת ושר האוצר שלו בו זמנית, וכדי שלא לאבד השפעה עליו הבת שלה, דייבק הפכה להיות הפילגש שלו. שנתיים אחרי שהתחתן עם איזבלה הפילגש נרצחה ,אומרים שאיזבלה קשורה לעניין,אז היה מסוכן להיות פילגש. בכל אופן כריסטיאן השני, לא התייחס לעצות של האצילים שלו, אלא רק של הפילגשים שלו, והוא הפסיד במלחמה שהייתה מול שוודיה וברח לארצות אחרות לקבל מחסה,ממש פיזי.אחרי כמה שנים הוא הוחזר לדנמרק על ידי אצילים קתולים, באותה התקופה כבר היו העימותים בין הקתולים לפרוטסנסטים בעיצומם. בערוב ימין הוא היה כלוא על ידי אציליו במבצר שלו, וכאשר היה מתעצבן היה ממש נועץ אגודלים בשולחן. לכן קוראים לחריצים בשולחנות העץ" שולחנות כריסטיאן" עד היום.

משלב זה המלכים הדנים כבר לא נקראו בשמות מעניינים (קנוד הגדול, קנוד היותר טוב, אריק הבלתי נשכח) אלא רק פרדריך וכריסטיאן, לכן צריך לשים לב לא לבלבל בניהם, כי כל מלך קיבל גם מספר קטלוגי באפסנאות של המלכים (השני, הרביעי וכו').

 

במחצית השנייה של ימי הביניים , הממלכה חזרה לחוזקה והעצמה גם כלכלית, גם החוות וגם הערים. הסחר התחדש לא לכיוון גרמניה כמו שהיה קודם אלא לכיוון הולנד ואנגליה. קופנהגן גדלה והפכה לבירת הממלכה. החברה הייתה מורכבת מאצולה עם כל מיני זכויות, איכרים נטולי זכויות, ועירונים. ב1650 היו כ800.000תושבים, מהם רק כ 15% גרו בערים.

המלך הכי ידוע של התקופה, ואולי הבנאי המרכזי של דנמרק כולה הוא כריסטיאן הרביעי, נפגוש אותו הרבה (1588-1648).חלק גדול משנות שלטונו הוא רב עם הפרלמנט שלו,הם רצו חוזה שלום עם שוודיה הוא רצה לנצח אותה במלחמה. הוא נלחם וניצח אבל לא הצליח להביא לאיחוד שוודיה עם דנמרק.הוא גם הצליח להסתכסך עם הולנד ואנגליה כאשר הגדיל את המיסוי על השיט במימי חופי דנמרק.


כריסטיאן הרביעי

 

מצד שני הוא בנה את הממלכה, בתים, ערים, נמלים וחיזק מאד משמעותית את הצבא.

גם הבן שלו פרדריך השלישי (1648-1670), הוביל את הדנים לקרבות מרים מול השוודים, אלו הסתיימו באובדן שטחים יקרים. השוודים הגיעו לחופי קופנהגן וצרו עליה והוא נאלץ לקרוא לעזרת ההולנדים שאכן הגיעו.ככה הוא הצליח לגרש את ה"רעים" השוודים, וקנה את תהילתו ואהדת הצבור. הוא הצליח בזכות אהדה זו, לגרום לשינוי במעמד המלך שיהיה שליט אבסולוטי ולא תלוי יותר במועצת האצילים שלו

השנים שהגיעו אח"כ הביאו להתפתחות הזהות הלאומית, במקביל להתפתחות גישה אנטי גרמנית.

 


פרירשיה שהקים פרדריך השלישי

 

המלך המרתק הבא היה כריסטיאן השביעי (1766-1808) המוכר בתור אחד המלכים המשוגעים הגדולים שהיו בהיסטוריה.

הוא חונך על ידי מחנך שדגל ביד נוקשה,שהיה מרביץ לו רבות, לעיתים מצאו את הנסיך הקטן על הרצפה שקצף יוצא מפיו. הוא התבגר והתיידד עם חבורה של נערים פוחחים, היו מסתובבים ברחובות ומכים עוברים ושבים עם אלות משוננות. לא פלא שהוא נהיה כזה שליט רודן. אימו הייתה לואיזה מהנובר בבריטניה , מתה שהוא היה בן 3, ואביו פרדריך החמישי לא ממש שם אליו לב והוא גם התחתן שוב ונולד לו בן נכה. כך שכריסטיאן היה ילד דחוי ונטוש רגשית.האב הפך לאלכוהוליסט והזניח את ענייני המדינה מת בגיל 42.

אז בגיל 17 כריסטיאן הפך למלך, תוך שנה חיתנו אותו עם בת הדוד שלו, קרוליין בת ה-15.

גם קרוליין הייתה ילדה אומללה. גדלה בהנובר באנגליה. לא הרשו לה להביא איתה בנות לוויה ,והיא הייתה בודדה. אבל לא לאורך זמן. היא התחילה לאסוף לחצרה רופאים, משרתים ואנשי חצר שהיו משתתפים איתה באורגיות המוניות. כריסטיאן לא ממש אהב את זה והיה הולך לצוד זונות –גברים צעירים ברחוב.העניין היה ידוע בציבור, ואפילו לגיטימי, כי באמת לא מצופה ממלך שיאהב את אשתו. החותנת החורגת של קרולין עשתה לה את המוות, לקחה לה את המשרתות ומאד לא רצתה שיהיה לה בן –יורש עצר.

כריסטיאן שהיה כבר גבר צעיר , היה ילדותי במידה רבה, שם סיכות בכיסא המלכות של סבתא שלו, כדי לראות אותה קופצת שהיא מתיישבת עליו, או עיכב  את ארוחות הערב שעות רבות עד שהגיע. כאשר אורחים השתחוו לו, הוא היה קופץ על גבם קפיצת צפרדע. הוא בנה לעצמו גרדום קטן פרטי בחדר שלו, ואומרים שהיה קושר את עצמו אליו.

ב1768 קרולין ילדה בן, פרדריך יורש העצר . מה שלא הפריע לה לנהל רומן סוער עם הרופא של המלך ולהציג את בגדיה הקרועים בפומבי. הבת שנולדה לה הייתה דומה באופן מפתיע לרופא המלך. האחרון ניצל את ההשפעה שרכש בחצר והיה דמות קובעת. כריסטיאן עצמו היה חסר עניין לחלוטין בשלטון ובנה לעצמו עולם של הזיות פראנואידיות ודיכאוניות. הרופא הפך להיות שר בממשלה כי הצליח לתת לכריסטיאן את המסמכים הנכונים לחתום עליהם.

באיזשהו שלב של התקף טירוף, הצליחו אמו החורגת וקבוצת מהפכנים להחתים אותו על פקודת הוצאה להורג של הרופא והגלייתה של קרולין להנובר חזרה. היא מתה שם לאחר שלש שנים-בת 20!!!!!!

כריסטיאן אפשר לאמו החורגת לשלוט, לאחיו החורג והמוגבל ובסופו של דבר בנו שלט


 

 

בשנים הראשונות של המאה ה-19 הייתה מלחמה בין הצי הבריטי ובין דנמרק, כאשר נלסון (הידוע) הפציץ את קופנהגן מהים והביס אותה. מה שגרם כמובן לדנמרק לכרות ברית עם נפוליאון השונא של אנגליה והצטרפות למערכה לצידו. אחרי מלחמות נפוליון וההפסד בווטרלו, דנמרק נשארה רק עם השטחים שלה, גרינלנד , החזירה את המושבות מעבר לים, ונפרדה מנורווגיה אפילו.

המלך כריסטיאן השמיני (1839-1828) וויתר על חלק מזכויותיו ומינה ראש ממשלה לדנמרק והבחירות הראשונות נערכו ב1848, החלה התפתחות של מפלגות ותנועת פועלים חזקה.

במלחמת העולם הראשונה דנמרק עברה שינויים רבים , ובסופו של דבר הובילה לשינויים כלכלים –חברתיים חיוביים . דנמרק הייתה ניטרלית במהלך המלחמה .המלך המוכר ביותר מהמאה ה-20 הוא המלך כריסיטאן העשירי (1912-1947), דמות ססגונית שהיה רוכב בבקרים על סוסו ברחובות קופנהגן בלי שומר ראש בכלל. מיתוסים לגביו קיימים אין ספור, כמו זה שלבש את הטלאי הצהוב לאות הזדהות עם היהודים , מה שלא היה נכון כי הגרמנים לא הביאו את הטלאי הצהוב לדנמרק. לעומת זאת הוא אפשר את בריחתם המסודרת של יהודי דנמרק לשוודיה הניטרלית במבצע עממי מדוקדק ,שספור הברחת היהודים בסירות דיג קטנות מחוף לחוף במשך שלשה לילות, הוא אגדה ,מעבר לכל דמיון.


 

הבת המלכה מרגרט (שולטת מ1972) נחשבת נואמת בחסד עליון, שנונה וחביבה מאד.


 

יורש העצר  פרדריך נטול המספר בינתיים עד שיעלה לשלטון, מכונה "נסיך הספיד" בגלל מהירות נסיעתו המופרזת. והוא לא נוהג על סוסים ומרכבות למרות שהוא נסיך.