סיסי שטארסה – חוצים את אירופה עם הנסיכה סיסי



סיסי נולדה עם השם הארוך, אליזבת אמיליה אווגניה לבית וויטלבאך (בית המלוכה של בוואריה), בערב חג המולד, במינכן של 1837. מגיל צעיר כינו אותה סיסי. היא הייתה ילדת פרחים וטבע, די שובבה למען האמת, בקריטריונים של אוסטריה של המאה ה-19.


גרמניה
סיסי בילתה את שנות ילדותה במחיצת אביה האוהב, הדוכס מקס מבווריה, שהיה פרחח גדול, חובב נסיעות בעולם, חובב ציד, רכיבה על סוסים ונגינה. ממנו ירשה את אהבת הסוסים. איתו ועם המשפחה בילתה במעון הקיץ ב Unterwittelsbach ליד Aichach, כ30 ק"מ מאוגסבורג, הנמצא בסמוך לשרידי המבצר הראשון של בית וויטלבאך Wittelsbach ב Oberwittelsbach.
ב-1834 הוקמה כאן אנדרטה לציין את ראשיתו של בית וויטלבאך. הדוכס מקס, אביה של סיסי, החזיק כאן את שטחי הציד שלו- וכיום בנקודה זו מתחילים מסלולי טיול אופניים ומסלולי הליכה על שמה של סיסי.

שעה נסיעה מכאן מובילה את המטיילים בעקבותיה של סיסי אל אזור אגם שטרנברג strenbergsee שם היא בילתה לא מעט זמן בארמון Possenhofen.
הארמון היה בית הקיץ של אימה-לודביקה מבווריה. כאן בילה גם הנסיך לודוויג השני, לימיו מלך בווריה, שכונה "לודוויג המשוגע" וכאן גם מצא את מותו מאוחר יותר על גדות האגם בטביעה או רצח.  אמא של סיסי, Ludovika, הייתה האחות של סבא של לודוויג השני, הלא הוא לוודוויג .. הראשון (כמה מפתיע). היא הייתה גם האחות של סופיה, האימא של פרנץ יוזף (משפחה שכזאת).
הטירה סגורה לביקורים ונמצאת בבעלות פרטית, אבל מוזיאון אליזבט נמצא בתחנת הרכבת של Possenhofen.
כאן פגש לודוויג את בת דודתו היפה-באי הורדים ליד Feldeafing.
היות והמקום היה חביב על המשפחה- ב1850 מקס קנה את האי מהמשפחה של ה"דייגים" העשירים שהחזיקה אותו, שתל כאן מאות סוגי ורדים וסביבם ניטע פארק גדול. כיום ניתן לבקר בפארק, גן הפרחים ובקזינו המקומי לאחר ששופצו. אל האי יש להגיע במעבורת.

לודוויג המשוגע, דמות ציורית טראגית, מצא את מותו כאן על גדות האגם, אולי בטביעה, אולי רצח ואולי התאבדות, אבל את חייו בילה בארמונות שבנה וטיפח כאשר המבוקר מכולם הוא ארמון נוישוואכשטיין בדרום בווריה בפוסן ליד ארמון הוריו - הדרך הרומנטית מובילה אל ארמון החלומות הנ"ל ששימש מקור והשראה לוולט דיסני בבניית טירת פארק השעשועים.
מספרים כי בגיל 14 ואולי קצת יותר סיסי התאהבה בנער ממעמד לא מתאים. המשפחה כמובן הרחיקה את הנסיכה מהבחור שחלה ומת, כנראה שאז עוד מתו מאהבה. וסיסי? – כתבה שירי פרידה נוגים.


אוסטריה
בקיץ, אמה החליטה שהיא תהיה בת הלוויה של אחותה הלנה בנסיעה לפגוש את בן הדוד פרנץ יוזף בן ה-23 (האמהות היו אחיות), ששהה בחופשה בבאד אישל באזור האגמים זלצקמרגוט של אוסטריה.
המטרה מאחורי המפגש הייתה לארגן את הנישואים של הלנה ופרנץ יוזף, אבל כמו בסיפורי התנ"ך לא תמיד הבכורה היא הכלה הנחשקת והוא החליט שהוא מעוניין להינשא לסיסי.
הוא קיבל את הוילה kaiservilla מאמו כמתנת נישואים וזו הפכה להיות מעון הקיץ החביב עליו. הוא המשיך לבלות ב"גן העדן שעל פני תבל" וכאן, ליד שולחן העבודה, הוכרזה מלחמת העולם השנייה.

אזור האגמים האוסטרי שימש יעד קלאסי לחופשות אצולה ויתר עשירים. בתצוגה בטירת אורט בעיירה גמודן שלחוף אגם גמודנזיי, ניתן לראות את התפתחות התיירות באזור (וגם פרק המוקדש ליהודים שהיו בעלי בית באגמי אוסטריה).


באפריל 1854 היא נסעה ממינכן לאורך הדנובה ועמק ווכאו אל וינה, שם המתין לה פרנץ יוזף בשקיקה. יומיים לאחר מכן הם נישאו בכנסייה האוגוסטינית בוינה- Augustinian.


הרכילות מספרת כי כבר בקבלת הפנים הממלכתית הראשונה סיסי ברחה מהאולם בוכה.
הזוג בילה את ליל הכלולות בארמון שיינבורן הסמוך – שם שהתה חלק ניכר משנות הנישואים הראשונות. ארמון שיינבורן משקף יותר את אורח החיים של מאריה תרזה, אבל גם סיסי השאירה שם את רישומה. מעבר לארמון וחדריו בשני סיורים אפשריים מקוצר, או מורחב – יש במקום גני ארמון, מבוך, לבירנט, גן חיות גדול, פנורמת תצפית (גלורייט) ומוזיאון כרכרות- שם תוכלו להציץ באמצעי התנועה של סיסי.
הזוג עבר להתגורר בארמון הופבורג במרכז וינה ב1857 אל הדירות שנקראות עד היום "הדירות האימפריאליות". הדירות שומרו עד היום כפי שהיו בתקופה בה חיו כאן. המבקרים עוברים בחדרי השינה, קבלת הפנים וחדרי האמבט וההלבשה של סיסי.
היא הייתה משועבדת ליופייה. אכלה רק חלב ומיצי פירות, וקצת אגוזים. יש החושדים בה באנורקסיה. בארמון בוינה היו חדרי כושר וחדר המוקדש לאימוני בלט. גם בנסיעותיה הרבות הציוד הפך לחלק מהדרישה הבסיסית לאירוחה.
היא נהגה לצאת להליכות ממושכות של 40 -45 ק"מ. הגברות המלוות שלה, התעלפו, שומרי הראש שלה התחלפו- והיא המשיכה, באופן די אובססיבי, ללכת. במשך שנים היא נחשבה אחת מרוכבות הסוסים הטובות באירופה.
היא עסקה הרבה בטיפוח היופי- משחות, תרכיבים, אמבטיות קרות וחמות,
אבל השהות הממושכת בשמש וברוח השפיעה על פניה, שהתקמטו מהר ולמעשה מגיל 30 היא לא אפשרה שיצלמו אותה, אלא רק דרך מניפה. כל התמונות המאוחרות של חייה, הן ריטוש או שחזור של תמונות מוקדמות יותר.
פרט לביקור בדירות המלוכה, במוזיאון שלם המוקדש לסיסי, חדר אוצר מהמם בשפע, גנים, חממת פרפרים, קפלה מלכותית וכמה מוזיאונים במתחם הארמון.


עוד ארמון בווינה משקף את אורח החיים המלכותי ורסיסי חיים של סיסי- Hofmobiliendepot –זוהי למעשה תצוגה מרהיבה של כל תולדות העיצוב האוסטרי והריהוט של בית האבסבורג. מ2006 מתקיימת פה תערוכה מרתקת של "סיסי בסרטים ובמציאות", בהם חדרים וסצנות שלמות מסרטי סיסי השונים מוצגים לקהל בצד האביזרים והריהוט שבאמת שימשו אותה.
השנים הראשונות היו קשות והיא ... כתבה שירים כהרגלה. היא גם כתבה יומנים ולביש מזלה לא החביאה אותם מספיק טוב- ואפשר גם היום לקרוא את הביקורת שלה על ההתנשאות והצביעות בקיסרות האוסטרית. היא התנכרה לאוסטרים והם לא החזירו לה אהבה. אבל כאשר היא הופיעה בציבור היא נחשבה אחת הנשים היותר יפות שהיו.
שלוש שנים לאחר נישואיה לפרנץ יוזף, היא יצאה למסע עם בעלה ובנותיה, למרות שכולם ייעצו לה לא לנסוע עם פעוטות, היא בכל זאת התעקשה לקחת אותן לנסיעה ממלכתית להונגריה ב1857. בתה סופי נפטרה כתוצאה של מחלת ילדות (קדחת השני כנראה) ב1858, במהלך אותה נסיעה, שהייתה כנראה לא קצרה.
חמותה, מעולם לא סלחה לה כי לקחה את התינוקת איתה למסע, והפרידה בינה ובין ילדיה, בשל תפיסתה על חוסר מסוגלות הורית שלה, היא ניתקה אותה מילדיה ובמיוחד לאחר לידתו של יורש העצר, סיסי החלה להסתגר, גילתה עוינות הולכת וגוברת כלפי הרגלי וטקסי המלוכה, היא העדיפה להתגורר בארמון Laxemburg, שנקרא גם הארמון הכחול Blauer Hof, גם הוא בקרבת וינה. שם היא גם ילדה את יורש העצר רודולוף ב21 אוגוסט 1858- והיא הייתה רק בת 21 באותה עת. בארמון, ובעיקר בגניו, יש במה לבלות גם היום פעילות טבע, שיט ועוד.

פעם אחת בחייה, פגשה סיסי גבר שמצא חן בעיניה בנשף מסכות, הם בילו את הערב יחד בפלרטוט ושיחה והוא לא ידע מיהי.
לאורך שנים הם המשיכו לשלוח מכתבים זה לזו, המשחזרים את אותו הערב הבודד, אבל לאחר שנים, כאשר הוא היה בעל משפחה הוא ניתק את הקשר באופן חד צדדי.
היחסים בינה ובין פרנץ יוזף התדרדרו לאחר מותה של סופי, הבת, ואחרי התערבותה של אמו בחיי הזוג. הוא היה מסור מאד לאימו ולא יכול היה להתמודד ביחסים בין הכלה והחמות. לאחר שסיסי גילתה פרשיית אהבהבים של פרנץ יוזף היא נסעה להתרחק מהכול. עם השנים היא חלתה ורק בהיותה בארצות ניכר נראתה בריאה וכשירה. עם שובה לוינה התדרדר מצב בריאותה שוב והיא נאלצה להתרחק פעם נוספת לחו"ל.
במהלך התקופה הזו היא השאירה את רודולוף לחינוכו של אביו ושל סופי המלכה, האם, אבל פעם אחת התערבה לטובתו של הילד כאשר המחנך האישי שלו התלונן בפניה כי הילד הרגיש עובר אימונים צבאיים קשוחים מדי. סיסי נעמדה על רגליה האחוריות והודיעה לפרנץ יוזף כי יורה מייד להפסיק את האימונים הקשים או.. שהיא תתגרש ממנו. פרנץ יוזף נכנע והאימונים הופסקו.

הונגריה
ב8 יוני 1867 היא הוכתרה כמלכת הונגריה בקתדראלת סנט מתיאש בבודפשט St Matthias. מכתביה לבעלה מהונגריה בתקופה זו היו מלאי רוך. סיסי אהבה את האומה והתרבות ההונגרית. את ביתה האהובה, וולקירי, גידלה בשפה זו כאותו הוקרה לאומה. בתם הרביעית מארי- וואלקירי נולדה בהונגריה ב1868, והפעם סיסי התעקשה לגדל אותה בעצמה, ובמשך כל חייה היא הפגינה כלפיה הרבה יותר חיבה ורוך מאשר קיבלו גיזלה ורודולף אחיה הגדולים.


סיסי בלתה יותר זמן בבודפשט מאשר בוינה, למורת רוחה של החותנת שלה. ההונגרים העריצו אותה. עד היום השם הנפוץ ביותר בהונגריה לבנות הוא אליזבט, ואתרים רבים נקראים על שמה- כמו למשל גשר אליזבת בבודפשט.
אם כבר נוסעים בעקבותיה של סיסי אי אפשר לפספס את קפה גרבו Café Gerbeaud שהיה הקפה החביב עליה בעיר.

העם ההונגרי מאד אהב אותה והיא החזירה אהבה. היא קיבלה כמתנה להכתרתה את טירת גודולו Godollo המצויה כ30 ק"מ צפון מזרח לבודפשט, שנקרא גם "וורסאי של הונגריה". ארמון בארוק זה היה חביב עליה ביותר והיא בלתה בו יותר מ2000 ימים בימי חייה. בארמון, גני הארמון, בהם תוכלו למצוא היום את האנדרטה לזכרה (הראשונה שהוקמה, שנים לפני שבוינה בנו), מסלול הסוסים, תיאטרון הבארוק שהיה משוכלל מאד בזמנו, גם כאן ניתן לערוך סיור בחדרים המשומרים כפי שהיו בתקופתה, בדירות המלאכותיות.
כחמישה ק"מ מהארמון היה פארק הרכיבה lazar ב Domonyvolgy. עד היום מציגים כאן את בגדי הרכיבה והאביזרים בהם סיסי עשתה שימוש. בהונגריה סיסי גם רכשה לא מעט מוצרי פורצלן בבית החרושת הוותיק Herend - שנחשב מאז ועד היום בית החרושת הגדול ביותר לפורצלן. חלק מאביזרי ה"זהב הלבן"- הפורצלן, אפשר לראות גם כיום באוסף כלי הכסף בארמון הופבורג וכן גם בטירת גודולו.

איטליה
ב1870 סיסי החליטה לברוח מהחורף האוסטרי הקשה ובחרה בטירת Trauttmansdorff מעל מארנו בדולמיטים של איטליה לבלות חורף חמים יותר. מאז היא המשיכה לבלות בטירה זו וכיום מצוי בחדרים בהם התגוררה בטירה מוזיאון העוסק בתולדות התיירות ובסיסי, כתורמת מרכזית להתפתחות חבל "Sud Tirol". היא התחילה להתגורר כאן חורפים שלמים ואף שקלה רכישת הארמון לבעלותה. גני הארמון יפים עוד יותר מחדריו, ולפני כמה שנים קיבלו את התואר "הגנים היפים ביותר באיטליה".

 


אחד היעדים הדרומיים למארנו בהם אהבה לבלות – מדונה די קמפיליו, אתר סקי בו אהבה לגלוש. לא רחוק משם 15 ק"מ דרומית לטרנטו –היה Levico Terme עיירת ספא שסיסי אהבה במיוחד, במסעותיה התגוררה במלון Imperial grand hotel terme, טיילה בפארק העירוני שעד היום מעוצב בסגנון קיסרי אוסטריה.
בבריחתה מהחיים בווינה היא רדפה אחרי השמש והחיים הטובים, והגיע עד הים האדריאטי, אל Miramar Castle

ארמון מירמר נבנה על פי הנחייתו של מקסימליאן, אחיו של פרנץ יוזף. הוא שוכנע על ידי נפוליון השלישי להיות קיסר מקסיקו, שם נפוליון נטש אותו, והוא נשבה על ידי המקומיים, עבר "משפט" ונפוליון התעלם מקריאותיו לסיוע. הוא הוצא להורג בפני כיתת יורים ב1867. גופתו הוחזרה לוינה.
סיסי הייתה קשורה מאד אליו, ובחירתה בארמון מירמר החל משנת 1869 לחופשות הקיץ שלה, נכונה הייתה גיאוגרפית בדרכה אל הים התיכון אבל כנראה גם קשורה ליחסה למקסימילאן.
כדאי לבקר לא רק בארמון עצמו אלא גם בגניו היפים.
אבל ארמון מירמר היה רק נקודת עצירה עבורה בדרכה לטרייסט, שם מצויה גם היום אנדרטה לכבודה.
מכאן היא הפליגה אל חופי הים התיכון- ובעיקר לחופי יוון וקורפו Corfo. ב1890 סיסי בנתה עבור עצמה את ארמון השיש הלבן Achilleion ואפשר לבקר בו גם היום, בחדרה של סיסי, חדרו של הקיסר, הקפלה וכל השאר.

בינואר 1889, כאשר הייתה בת 32, בנה היחיד, יורש העצר רודולף, רצח את הפילגש בת ה-17 שלו והתאבד. אחרי מותו היא איבדה את רצונה לחיות. היא לא התעסקה אפילו בסידורי הלוויה שלו. אבל בלילה לאחר מותו היא ביקרה את מצבתו, במצב של התמוטטות נפשית מוחלטת, קראה לו לחזור, ושוחחה עימו. אולי רגשי אשמה על הזנחתו בימי חייו אלו שהכו בה, או החשש שלה שמחלות הנפש מהצד שלה במשפחה יגיעו גם אליה בסופו של דבר.


שוויץ
אחרי נישואיה של בתה ב1890, מסעותיה של סיסי התרחבו וגדלו והיא בילתה בכל שנה שבועות ספורים בוינה.
ב1898 אחרי שבילתה קצת בבאד אישל, היא הגיע לעיירה ליד מונטרה, תחת שם בדוי. ב9 ספטמבר היא הפליגה ממונטרה לג'נבה, שם הוזמנה לארוחה אצל הברונית רוטשילד. היא בילתה את הלילה במלון Hotel seau Rivage ואז בשעות אחרי הצהרים המוקדמות יצאה ברגל אל הרציף לעלות על הספינה למונטרה, שם התאכסנה. הברונית אמנם הציעה לה את היאכטה הפרטית אבל סיסי סירבה והלכה ברגל, צעדים ספורים מהספינה היא נדקרה על ידי אנרכיסט איטלקי.
הוא בכלל התכוון לרצוח את הדוכס מאורליאן, יורש העצר של הכתר הצרפתי, אבל כמו אותם מעשים לא ברורים של ההיסטוריה הוא שינה את תוכניותיו ולא נסע לג'נבה. המתנקש גילה את הימצאותה של סיסי במקום, על פי פרסום בעיתון רכילות מקומי, יחסי ציבור של בעלי המלון.

סיסי התעלמה מהפציעה ועלתה לספינה, כאשר הספינה הפליגה, בת ליוותה חשבה שסיסי התעלפה והתירה את המחוך וגילתה את כתם הדם המתפשט. היות ולא היה רופא בספינה, זו סבה לאחור אל הנמל של ג'נבה. היא הוחזרה למלון בו לנה בלילה הקודם ואחרי שעה נפטרה. המלון שמר עד היום את הסוויטה עם חפציה האישיים- כפי שהיה ביום מותה לזכרה.
היא הובאה לוינה ונקברה באולמות הקבורה של קיסרי אוסטריה בכנסייה הקפוצ'ינית Kapuzinergruft לצידו של בעלה. עד היום המבקרים שם מתעכבים יותר מאשר בכל אתר אחר וחלקם גם מניחים פרח לזיכרה.


אחרי מותה היא הפכה למיתוס, המשפט שאמר הקיסר "אינך יודע עד כמה אהבתי אישה זו" הפך למשפט מפתח, הוקמו אנדרטות, נכתבו שירים ובעיקר עסקו בכך ההונגרים, שהעריצו אותה על תמיכתה בהם. אבל עיקר הפולחן שמור לסרט בכיכובה של רומי שניידר.