אנה פרנק ואבא שלי

מה כל כך מרתק בסיפור של אנה פרנק? איך הילדה היהודייה הפכה לסמל  והזדהות?

לי - היה תמיד קשה לעכל את סיפורי השואה, אבל הסיפור של אנה פרנק היה חלק מהתרבות עליה גדלתי. יכולתי להתחבר אליה, הבנתי אותה, את הכעס על הוריה, את הריבים עם אחותה, את הנשיקה הראשונה.

כבוגרת הגעתי לבית אנה פרנק באמסטרדם באחד מהטיולים הראשונים שלי בחו"ל - היה לי ברור שאני חייבת לראות את הבית בו התחבאו, להציץ על עץ הערמונים  ואל מגדל הפעמונים של הכנסייה הסמוכה עליו היא סיפרה כל כך.

אבל התרגשתי עד מאד מפיסות נייר של תמונות שחקני קולנוע שהיו מודבקות על הקיר בחדרון בו התגוררה.

תמיד הרגשתי שאנה פרנק הייתה פשוט ילדה כמוני וכמו אחרות, רק שגורלה היה אחר לגמרי.

לאורך השנים אני עוקבת במסלולי הטיולים שלי על תחנות בחייה של אנה פרנק.

החל מפרנקפורט בה נולדה, אאכן בה התגוררה עם סבתה תקופה קצרה, אמסטרדם כמובן, מחנה ווסטברוק, וברגן בלזן.

אנה פרנק נולדה ב-12 יוני 1929 בפרנקפורט בגרמניה, כבת שנייה למשפחה אחרי אחותה מרגוט שנולדה שלש שנים קודם. משפחה חילונית - יהודית.

אבא שלי נולד ב-12 יוני 1929בעיר אחרת בגרמניה. כבן בכור  למשפחה חלונית יהודית, שנתיים אחריו נולד אחיו.

ב-1933 עם עליית הנאצים לשלטון וחקיקת החוקים נגד היהודים החליטו אוטו ואדית פרנק לעזוב את גרמניה, כמו שעשו יהודים רבים באותה עת. אדית ושתי הבנות עברו להתגורר בבית של הסבתא בעיר אאכן בגרמניה, ואילו אוטו פרנק נותר בפרנקפורט כדי לסגור את עסקיו עוד מספר חודשים  - ועבר עם המשפחה לאמסטרדם.

סבי - התעקש להתרחק מאירופה. הוא הגיע לפלשתינה  להשתתף באירוע המכביה ב-1936 ונשאר בארץ. סבתי, למרות אמונתה שהאנטישמיות היא זמנית וגרמניה היא מולדתה, נאלצה בעל כורחה להגיע לארץ היא הגיעה עם לודויג אליעזר ופרנץ דוד, שני הבנים, לארץ בעקבות בעלה.

משפחת פרנק התגוררה ברחוב Merwedeplein באמסטרדם, אנה נאלצה ללמוד שפה חדשה - ועד מהרה השתלבה בבית הספר בו למדה והצטיינה בכתיבתה. הייתה ילדה פתוחה מוחצנת והצליחה לרכוש חברים.

אבא שלי התגורר בירושלים בדירת חדר וחצי עם הוריו, כל רכושם נותר בגרמניה, סבי עבד כזבן בכולבו וסבתי תרמה את חלקה ככובסת. אבא שלי נכנס לבית ספר מקומי דתי "תחכמוני" בירושלים והתקשה להשתלב. השפה הזרה, התרבות האחרת או מאפייני האישיות הפכו אותו לילד סגור ומופנם.

ב-10 מאי 1940 הולנד נכבשה על ידי הגרמנים, אנה, כמו יתר הילדים היהודים שולחו מבית הספר הכללי לחינוך יהודי בהתאם לחוקי הגזע שפורסמו אז.

במהלך 1941 אוטו פרנק העביר את הבעלות על חברת ייצור הצבעים שלו לידיד משפחה - כי ליהודים אסור כבר להיות בעלי רכוש.  במקביל החלו לבנות את המחבוא בבית האחורי ברחוב Prinsengracht 263 באמסטרדם. הבית לא היה גלוי לעין מי שעבר בתעלה - שהיא הרחוב הראשי.  הכניסה אל המחבוא הוסתרה מאחורי ארון ספרים. הנחיית העירייה להאפיל את חלונות הבתים נגד הפצצות מטוסים-סייעה למשפחה לא להתגלות. אוטו פרנק לא האמין שיצטרך להישאר במחבוא מעבר לכמה חודשים. הוא חשב כמו סבתא שלי שהאנטישמיות הנאצית היא זמנית ותחלוף מהר מהעולם.

ביולי 1942 המשפחה קיבלה את הזימון למחנות עבודה עבור מרגוט האחות הגדולה וזו הייתה נקודת הזמן בה החליטו להשתמש במחבוא זה.

בשנה זו חגג אבא שלי את בר המצווה שלו, באירוע מאד קטן בחיק המשפחה המצומצמת מאד - הוריו ואחיו. כל יתר בני המשפחה נותרו בגרמניה הנאצית והשמועות על אודותיהם לא בישרו טובות כלל.

אל המחבוא הקטן נוספו עוד מסתתרים - משפחת ואן פלס עם הבן פיטר בן ה -16 וכן מר פפר, רווק מבוגר שעבר להתגורר עם אנה בחדרה בשעה שמרגוט עברה להתגורר עם ההורים בחדר.

החיים במחבוא היו קשים, תחושת הכליאה, העדר מזון ותנאי הגיינה גרועים וככה נשארו במחבוא עד 1 אוגוסט 1944 – בה המחבוא התגלה והם הועברו למחנה המעבר של יהודי הולנד ווסטברוק. ממחנה זה בתחילת ספטמבר 1944 כל בנות המשפחה הועברו לאושוויץ. האם הושארה באושוויץ שם נפטרה כשלשה ימים לפני שחרור המחנה על ידי בנות הברית. מרגוט ואנה הועברו ל -ברגן בלזן, שם נפטרו קודם מרגוט ובהמשך גם אנה ממחלת הטיפוס בתחילת מרץ    1945 - חודשיים לפני שחרור המחנה. גופתה כנראה נקברה שם באחד מהקברים ההמוניים.

אחרי המלחמה האב היה היחיד ששרד וכאשר קיבל לידיו את היומן הוציא עותק מעובד ומצונזר שלו שנקרא

"Het Achterhuis" כלומר הבית האחורי - בשנת 1947.

במקביל אבא שלי הגיע לגיל 17, סיים תיכון, מלחמת העולם הסתיימה והוא התגייס לצבא הגנה לישראל.

על הספור של אנה פרנק נכתבו אין ספור מאמרים, על ההכחשה, על הילדות העשוקה, על ההחלטות של האב ודחיית הקץ. סרטים, ספרים, ומוזיאונים.

בית אנה פרנק - שהוא הבית המקורי בו התחבאו באמסטרדם אליו הצמידו מוזיאון עדכני .

בברלין - בירתה של גרמניה -  מכה על חטא ונפתח בה מוזיאון אנה פרנק - מאד מתחבר אל הנוער המבקר במקום. נקודת המוצא של המוזיאון - ציר הזמן של חייה של אנה פרנק מול ציר הזמן של המבקרים. מה אתה כנער גרמני -רוסי -אמריקאי - שואף בחייך, מהם החלומות שלך, מול מה היו החלומות הלא ממומשים של אנה פרנק.

אותה סביבה ותרבות - ואיך החיים הובילו את אנה פרנק במסלול אחר משל אבי. לאורך כל השנים אני חושבת שיום ההולדת היה משותף - אבל איזה מזל היה לו. ולה - לא.

yonit@yonitour.co.il כל הזכויות שמורות ליונית