חג האורות ליון   Fête des Lumières

 

תמיד יהיה מקביל לחנוכה שלנו, פחות או יותר, ועל סופשבוע סביב 8.12.

הרקע ההיסטורי:

מריה הסירה את הקללה של המגיפה השחורה מהעיר ליון, התושבים הדליקו נרות לאור תודה כל שנה ב8.12.

אחרי הדלקת הנרות, היו מטיילים ברחובות המוארים ,ובחצות הייתה תהלוכה דתית מהכנסייה.

וכיום אותו דבר- התושבים יוצאים בשעות הערב לרחובות ,מצוידים בפנסי נייר. התהלוכה יוצאת גם כיום מהכיכר שלפני הכנסייה, ברובע העתיק .

אבל היום הקטע הדתי לא משמעותי, והעיר כולה היא פסטיבל מודרני וצבעוני של אורות במשך 4 ימים. כל האתרים של העיר מוארים, כולל חצי האי הגשרים, הכנסיות, והכיכרות. ההרחבה ל4 ימי פסטיבל היא מסיבות כלכליות טהורות, כדי להרוויח יותר מהתושבים.

האירוע מאד גדול המוני ומרשים. גם כאשר בחרתי לבקר בעיר  בתקופה זו, בשביל ובמיוחד בשביל האירוע, ידעתי מראש כי מדובר באירוע המוני, אבל לא עיכלתי מה המשמעות של מיליון איש צועדים באותו תוואי הליכה סביב מופעי אורות. אין מילה לתאר את זה- עמוס, ודחוס. הייתה לי מפה, ותוכנית לאיזה מצגים ללכת, ועל מי לוותר. לא יכולתי אפילו להעביר את היד אל הכיס ולשלוף אותה. גוש אנשים דחוס נע בקצב של הגוש פשוט נדחסנו עם ההמון, בקצב שלו, ולאן שהוא משך אותנו.

 

המיצגים מרשימים ביותר. מי שמכיר את העיר באור- רואה אותה בתאורה אחרת לגמרי. אני מתקשה להסביר במילים, ולצלם היה מאד קשה עד בלתי אפשרי (להזיז יד למשל), אבל אנסה להסביר לטובת העתידיים: לא מדובר בתאורה של המבנים העתיקים של העיר מזוויות שונות , מה שמואר כל השנה, אלא מופעי לייזר, מצגי אור וקול , ושלל דברים אחרים. למשל, בכיכר טרו היפיפייה, דמויות של אנשים קופצים בין חלונות המבנים השונים.

 

אין סיכוי בעיתוי כזה למצוא מסעדה זמינה ללא הזמנה מראש.

אין סיכוי אפילו לאכול קרפ בעמידה, או לקנות שקית ערמונים חמים-התורים לא בסדר גודל שאנחנו מבינים, והצפיפות לא מאפשרת תנועת גפיים עליונות והבאה של מוצר אוכל לפה (ברחובות היותר צדדיים ובשעות המוקדמות יותר אפשרי יותר)

האם היה קר ? מאד. אבל לא מרגישים את זה כשנעים בתוך הגוש האנושי.

 

באיזשהו שלב פילסנו את הדרך החוצה, ומרגע זה איבדנו כל שליטה על הנעשה ,ופשוט זרמנו עם הקהל לאן שהוא זרם. הדחיסות בשלב זה הייתה כבר ממש לא חוויה, ולא נחמדה ,והחלטנו לחזור אל הצימר שלנו.

חזרנו אל כיכר בלקור אל תחנת המטרו- התור היה כמו בפארק שעשועים ,מהסוג שלא רואים את הסוף, ברחוב, בטורים מתפתלים, לאורך עשרות מטרים של נחש אדם.

באותו הרגע החלטנו שמחר לא נחזור על החוויה הזו-ואת פסטיבל האורות מיצינו.

 

המלצות:

לא עם ילדים קטנים,בטח בלי עגלות

לא עם ילדים בכלל

מתבגרים שרידים-אולי

אין טעם לתכנן מסלול או מפה כי הנחשול האנושי לוקח לאן שלוקח.

ושווה, ועוד איך שווה!!!!!

 

 

הפינה המעשית

טיסה עדיפה כמובן לליון, אבל גם לג'נבה המרחק נסבל בהחלט לנסיעה.

מומלץ לשכור רכב עם גלגלי שלג, למרות שאין חובה חוקית בצרפת (ספרו לשלג בכביש שאתם מחליקים בחוקיות)

חובה להזמין לינה בעוד מועד- המיקום העדיף הוא כמובן מרכז העיר ליון ,אבל לא מאד במרכז ,טווח הליכה ללא שימוש במטרו, אבל לא על הכיכרות והמיצגים הראשיים- לא פשוט למצוא.

אם נוסעים עם רכב חובה לקחת מלון שיש בו חניה מובטחת ומוזמנת.

אפשר להגיע ברכבת בקלות יחסית מג'נבה.