מה הקשר בין ההיריון של מריה הקדושה לבין האביב והופל הבלגי?

25 מרץ הוכרז כיום הוופל הבינלאומי

למרות שלא היו מחשבוני זמן כולם יודעים שמריה הקדושה נכנסה להריון ב-25 מרץ ואכן בתרבויות שונות בנצרות חוגגים יום זה. העיתוי אינו רק סמל של פריון אלא תחילתו של האביב להפתעתי הרבה גם עקרת הבית בשוודיה מתחילה לנקות את הבית בתום החורף ולקראת הקיץ. היום הזה נקרא בשוודית - vŒffeldagen ואין לי מושג איך מבטאים את רצף האותיות. יתכן שמכאן נוצר השיבוש של Vaffle-dagan - וממנו "יום הוופל", ויתכן שאין שום קשר בין מריה לבין הוופלים...

לפני 6000 שנה בערך בתקופה הנאוליתית אשתו של האדם הקדמון אפתה עיסת דגנים על אבנים חמות. המאפה היה דק ושטוח כדי ששני הצדדים יוכלו להיאפות טוב. הם לא הוסיפו סירופ או קצפת והיו מרוצים בחלקם. אגב גם בלי מלח או תבלינים אחרים. התקדמנו לתקופת הברזל וכשמה של התקופה גם כלי העבודה. לגברת אדם קדמון היה כבר צלחת ברזל מעין מחבת אפיה. חלק מהנשים השתמשו בשתי מחבתות ברזל אחת מכל צד של המאפה כדי לזרז את החימום. יש עדויות לוואפל בסין של שושלת מינג (1644 לפנה"ס).

ביוון העתיקה - אנחנו יודעים על עוגות שטוחות שנקראו obleios וגם אלו נאפו בין שתי צלחות מתכת, הפעם כבר הוסיפו עשבים וגבינה.

בימי הביניים המוקדמים – עד בערך 1000 לספירה המשיכו להכין את העוגות השטוחות (היווניות) משיבולת שועל ושעורה במחבת מיוחד שנקרא על שמן. המאפה היה רך יותר והוסב לצורת קונוס ממולא. בלא מעט ישובים עירוניים המאכל נמכר כ"אוכל רחוב" הגודל היה כמו פיצה קטנה של ימינו

הכינוי gaufre הוא שיבוש מאוחר של המילה Wafla  שמשמעותה בצרפתית "חתיכת חלת דבש" או "חתיכת כוורת".

לא פלא שמחבתות האפייה של הוופלים החלו לקבל צורה של סמלי בית האצולה או היצרן המקומי.

אבל העובדות נורא משעממות ואילו סיפור על אביר שהתיישב בטעות על מלאכת האפייה של אשתו הרבה יותר עסיסי ונוטף חמאה.

Le Ménagier de Paris - ספר הדרכה לנשים בימי הביניים, מ-1393, מתדרך נשים כיצד להתנהג כלפי אלוהים מצד אחד וכלפי הבעל מצד שני. החלק האחר של הספר היה פשוט מתכוני בישול. בספר זה שכאילו נכתב על ידי בעל אל אשתו הצעירה מופיעים כבר 4 מתכונים של וופלים. בניגוד לימינו אלו נטולי מידות וכמויות. עם השנים המתכונים החלו להיות יותר מבוססים וברורים במרכיבים ותהליך ההכנה.

לוופל/גופרה הרבה מיתוסים - אחד  הסיפורים מעיד על אביר מקומי במאה ה-13, שמיהר לעבודותיו כאביר. הוא התיישב בטעות כמובן על עוגת שיבולת שועל שזה עתה סיימו את אפייתה. אשתו שחטפה קריזה,לא ריחמה עליו והכריחה אותו לאכול את מה שהתיישב עליו. האביר הצליין לא רצה לאכול עוגת שיבולת שועל יבשה ולכן הניח פיסות חמאה על העוגות שנמעכו. הוא גילה שהחמאה נאגרת בין סימני טבעות שריון האבירים שנותרו בעוגה. הגברת מאד אהבה את הרעיון, והמשיכה להושיב את בעלה בכל בוקר שני על העוגות שנאפו ואח"כ מכרה את העוגות לשכנים והשאר היסטוריה.

הוופלים החלו להימכר כלהיט בעיקר בחגים של קדושים ובחגיגות עממיות אחרות. הרוכלים קיבלו רשות לעמוד בפתח הכנסיות ולמכור שם, ועם הזמן יותר ויותר מוכרים נאבקו על שטח מחיה בכניסות והיציאות של דלתות הכנסיות. ואז....הגיע המלך שרל הרביעי (במאה ה-16) והורה על חוק שכל מוכר וופל יהיה חייב להיות לפחות 7 מטר מפתח כנסיה ו-6 מטר אחד מהשני .

במאה ה-16  הוופל החל להיות מאכל עממי, הכינו אותו ממים וקמח זול ובאיכות גרועה. הוא שימש כתחליף ללחם בשעת צרה. בעוד הוופלים של ההמון היו דקים ורזים אלו של האוכלוסייה המיוחסת היו עבים וטעימים עם חלב, דבש, ביצים.

1620 הוופלים מהולנד מהגרים לאמריקה וב-1735 המילה waffle הופיעה בדפוס באנגלית (הידד, פריט מידע מאד הכרחי). בתחילת המהפכה הצרפתית תומס ג'פרסון חזר לארצות הברית מתפקידו בצרפת, הוא לקח איתו גם מכונת יצור פסטה ומחבת ברזל ארוך ידית להכנת וופלים - מה שנתן לוופל קריספיות וצורה. באותה עת החלו "מסיבות הוופלים" בה האורחים התענגו על המוצר החדש ורוטב מייפל או דבש. אפילו המשרתים השחורים קיבלו את השאריות אם  התנהגו יפה כמובן. לא עברו הרבה שנים וברחובות הערים האמריקאיות החלו להופיע גם מוכרי הוופלים.

למרות מוצאו הצרפתי, הבלגים אימצו אותו בצורתו המודרנית והפכו אותו למאכל לאומי. הבלגים אוכלים אותו חם ומתוק, עטוף בצלחת קרטון. התיירים אוכלים אותו עם קצפת, גלידה, שוקולד וכל מיני טעמים אחרים. אחיו המודרני האמריקאי הוא הפנקייק. רכיבים דומים, אבל מטוגן בניגוד לוופל שנאפה בתבניות מיוחדות בצורת שתי וערב.

ואם כבר וופל בלגי, אז מי זוכר את טינטין? (יצירת הקומיקס המקסימה של Hergé) - שם, הקפטן הרשע Capinaine haddock.

היה זה שהעליב את כולם לפני ש"כל האמת בפרצוף" הפכה למותג לאומי. הוא השתמש בביטוי "מחבת וופל" ( Moule à gaufres) הוא כמובן התייחס לחורים של המחבת, ומי שפרצופו מלא חורים של אבעבועות או כמו שאנחנו אמרנו "פרצוף פיצה".

אבל לפני שהיה גיבור הקומיקס טינטין - ספור על אופה בלגי אחד שהתבקש להכין מאפה לאחד מהנסיכים ששלטו בבריסל. הוא לא ידע מה להכין שיהיה שונה ואחר ממה שטעמו עד אז. בלילה הוא לא נרדם כי ידע שיצטרך להכין למחרת את המאפה הלא ידוע. בחצות הגיעו אל ביתו (שהיה גם המאפיה כמובן) ישויות בצבע כחול, ובבוקר היה מאפה משובץ חם מונח בתנור. האופה הגיש את המאפה לדוכס, וזה היה מאושר מהטעם השמנוני. האופה נמצא תלוי בחגורת מכנסיו בבוקר שלמחרת, יש האומרים כי ישויות בצבע כחול יצאו מכיסי מכנסיו בעת שקברו אותו, אבל אין לכך ראיות ממשיות.

אבל מי שמאמין שמריה הבתולה הרתה את בן האלוהים יכול גם להאמין בישויות בצבע כחול.

yonit@yonitour.co.il כל הזכויות שמורות ליונית